מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייתה של דליה מעיראק

נכדי ואני בתוכנית
אי בילדותי בנבחרת ספורט
ארץ ישראל בשנות ה-50

שמי דליה אשכנזי (מבית בן אברהם). עליתי לארץ ילדה קטנה היום אני אמא ל 5 ילדים ויש לי 13 נכדים אהובים. בעלי ואני גמלאים במשרה מלאה, ושמחים לעזור לכל הנכדים בכיף.

סיפורי האישי מתחיל עם העלייה שלנו לארץ ישראל בשנת 1951 במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". "מבצע עזרא ונחמיה קרוי מבצע בבל או עולי בבל, הוא מבצע העלאת יהודים במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של עזרא ונחמיה מנהיגים יהודים בבבל ובארץ בתחילת תקופת הבית השני". (ויקיפדיה)

עלינו לארץ במטוס, אימא עם שבעה ילדים ללא אבי שנפטר. אני הייתי הקטנה במשפחה וזכור לי שאנשים גרו באוהלים וצריפים במעברת שביב שובאקי. כיוון שעליתי לארץ בהיותי קטנה, בגיל 4, הזיכרונות מהמעברה הם קלושים. על סמך סיפוריה של אמי אני זוכרת כי החיים בארץ באותה תקופה לא היו קלים, זו הייתה תקופת הצנע בארץ והיה מעט אוכל וצפיפות גדולה. זיכרון שאני לוקחת איתי הוא שאמי הייתה לוקחת אותי לכל עבודה בה היא עבדה כי לא היו גנים במעברה, וכך לא השתעממתי בבית. יום אחד בהיותי בפרדס בו היא עבדה, נחש שחור התלפף סביב גופי וכמעט חנק אותי. למזלי הגדול הוא לא היה ארסי ובסופו של דבר אמי הצליחה להציל אותי.

אריה אשכנזי ז"ל, סבא רבא של שני

תמונה 1

בגיל 5 עברנו לבית חדש בשכונת נווה עמל בהרצליה, בית עם 3 חדרים ומגרש גדול. בחצר נטעו עצי פרי ופרחים. אני זוכרת שהייתה לי ילדות מאד מאושרת. החיים בבית עם משפחה גדולה היו שמחים ומאושרים, בעיקר מפני שהיתי הקטנה במשפחה וזכיתי לרוב תשומת הלב ופינוקים רבים. הילדות שלי הייתה מאוד שונה ממה שילדים היום מכירים: גדלנו יחד ילדים ממספר מדינות שונות שעלו לארץ. את הילדות העברנו במשחקי רחוב או בחצרות במשחקי תופסת, חמש אבנים ושלושה מקלות. ימי חג ויום העצמאות זכורים לי כחגיגות גדולות מאוד ביחס לאותן שנים, הייתה אווירה חגיגית ומרגשת באוויר וכולם התרגשו מאוד. כחלק מהחגיגות נהגנו להופיע מעל במות העיר.

מאפייני התקופה

אותה תקופה אופיינה בכך שלא היה הרבה והכל היה מאוד מדוד. זכור לי שאת הנפט, הקרח ומוצרי החלב מכרו בעגלה רתומה לסוס. האיש צלצל בפעמון וכך יצאו לקנות. בנוסף לכך הייתה צרכנייה בה היה מבחר דל של מספר מוצרים בסיסיים. מאוחר יותר היה קולנוע ובו היו מקרינים סרטים אילמים עם מוזיקת רקע. הרדיו היה תיבת עץ עם שני כפתורים וחזית בד. הייתה אווירה שונה בארץ ממה שקיים היום. לא היה הרבה אבל היינו מאושרים ולמדנו לשמוח מהדברים הקטנים בחיים. היו אלה ימים של ראשית המדינה, ימי צנע ומחסור, ויחד עם זאת ימים של הרבה עשייה, הייתה עלייה גדולה ארצה. המדינה קלטה עולים רבים ממדינות שונות, קיבוץ גלויות של אנשים רבים שראו בארץ ישראל את ביתם ועתידם. למרות כל הקשיים תמיד הרגשתי ביטחון ואושר גדול שעלינו ארצה ושפה הקמתי משפחה.

מבחינה אישית אני מאוד שמחה שהתכנית של הקשר הרב דורי אפשרה לי לעשות פסק זמן ולהיזכר בילדותי שהייתה שונה משל הנכדים שלי כיום, אני מאוד מעריכה את מה שהיה לי וזוכרת את ילדותי כמשמחת ומעניינת מאד.

התכנית עוררה בי חשק לאסוף עוד סיפורי זיכרונות שיהיו מתנה לנכדיי וניני. למדתי בזכות נכדי שני דברים חדשים עלי, וחיזקנו את הקשר בינינו.

אני בילדותי בנבחרת הספורט

תמונה 2

 

הזוית האישית

סבתא דליה: לדעתי העבודה ביחד הייתה מלאת חוויות ומקסימה. התכנית עוררה בי חשק לעוד סיפורים וזיכרונות שיהיו מתנה לנכדיי ולניני.

הנכדה שני: לדעתי העבודה עם סבתא הייתה חוויה, למדתי דברים שלא הייתי יודע.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”המאמץ והרצון נושאים פרי“

”יום אחד בהיותי בפרדס בו עבדה אמי, נחש שחור התלפף סביב גופי וכמעט חנק אותי. למזלי הגדול הוא לא היה ארסי ובסופו של דבר אמי הצליחה להציל אותי“

”לא היה הרבה אבל היינו מאושרים ולמדנו לשמוח מהדברים הקטנים בחיים“

הקשר הרב דורי