מאגר סיפורי מורשת

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הייתי בן תשע. לאחר כניסת הגרמנים לעיר בה גרנו, החלו הגבלות על האוכלסיה היהודית. בהתחלה דרשו מאתנו לשים דש עם מגן דוד על היד הימנית. אחר כך ריכזו את היהודים למספר רחובות ואסור היה לצאת משם. לאחר שנה נדרש מכל היהודים לצאת למגרש ומשם העמיסו אותנו על הרכבות. משפחתי ואני, כמו הרבה יהודים, לא התייצבנו על המגרש אלא הסתתרנו במרתף. לאחר מספר ימים בעזרת המשטרה היהודית עברנו לגטו שסידרו וגידרו הגרמנים על פני שני רחובות. בגטו היה מספר מועט של יהודים. גם לשם באו הגרמנים והוציאו יהודים למשלוח. בעזרת קשר שאמי הפעילה  יצאנו יחד מהגטו והלכנו למשפחה פולניה שקיבלה אותנו. שם הכינו לנו בור מתחת לאסם בו שהינו כמעט שנתיים עד אחרי השחרור. לאחר השחרור עברנו לעיר הגדולה, לודז', שם למדתי בבית ספר פולני במשך שנה וחצי. ב – 1946 נסענו לעיר שטוטגר שבגרמניה. בשטוטגר למדתי בבית הספר המקצועי "אורט".

בשנת 1948 עם הכרזת המדינה ברדיו החלטנו, חבריי ואני לעלות ארצה. הורינו בחרו יעדים שונים. אמי רצתה לנסוע לקולומביה אל בן דודה. באותה תקופה היו מדריכים ששכנעו את הנוער לעלות ארצה. אל הארץ עלינו בספינת דייגים קטנה מנמל דה בוק, שבצרפת. בספינה היה מקום ל- 200 איש כשהמיטות היו מסודרות בשלוש קומות. במהלך ההפלגה יצאנו למשמרות בסיפון. כשראינו אווירון התחבאנו מתחת לסיפון, פן נפגע מהאנגלים ונישלח אל קפריסין. לאחר שנים עשר יום של טלטול בים הגענו לנמל חיפה בו כיבדו אותנו בלחם ובמים קרים. מהנמל נשלחנו לבית עולים ומשם למחנה טירונים בכפר יונה. אני סופחתי לגדוד 9 בחטיבת הנגב. עברתי את הטירונות בשילוב עם קורס חובשים קרביים. כל החטיבה עברה לנגב. השתתפנו בכל הקרבות בנגב כולל שחרור באר שבע. היות והחלום שלי היה להיות טייס, בתום  הקרבות ביקשתי וקיבלתי העברה  לחיל האוויר, אך עקב ליקויי ראייה לא יכולתי להגשים את חלומי להיות טייס. סופחתי לכנף 22  ומאחר ואני בוגר אורט השתלבתי בהצלחה בכנף ושם נשארתי עד השחרור מהצבא.