מאגר סיפורי מורשת

ליוויה שרה הורבט נולדה בשנת 1961 בפרנקפורט, שבגרמניה. היא עלתה לארץ בגיל 21 בשנת 1982, גרה בתל אביב.

ההורים, מרתה – מלכה ז"ל, ששרדה את אושוויץ, ויוסף ז"ל, שהיה במחנה עבודה תקופה קצרה, עלו לארץ אחרי השואה ונפגשו בתל אביב. הם התחתנו ואחרי שלוש שנים החליטו יחד עם אחיהם, להגר לארה"ב. כדי להגיע לארה"ב נדרשה עצירה בפרנקפורט, לצורך בדיקות מעבר. ליוסף, אבא של ליוויה גילו שחפת בריאות והוא נשלח לסנטוריום בשויצריה לשלוש שנים. אימא של ליוויה נשארה בפרנקפורט יחד עם אחותו של האבא ומשפחתה, ובינתיים החלה לקבל פיצויים מהגרמנים. אחרי שלוש שנים חזר האבא וכל המשפחה קבלה דרכון גרמני והחליטה להישאר בגרמניה.

ליוויה, בת יחידה, נולדה לתוך קהילה יהודית של כ- 4000 ניצולי שואה ממזרח אירופה. משפחות קטנות, שהשקיעו הרבה בחינוך. בילדותה למדה ליוויה בבית הספר האנתרופוסופי ע"ש רודולף שטיינר, חלק מאנשי הקהילה נהגו ללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים, בעיקר למפגש חברתי, וחלק בחרו להתרחק מהדת לאור החוויות הקשות מהמלחמה. אבל ההורים שמרו שילדיהם לא יתחברו יותר מדי עם ילדים גרמנים, הם העדיפו שילמדו בבית ספר יהודי.

ליוויה (באדום) במסיבת פורים בגן היהודי עם חברותיה

תנועות הנוער הפופולריות היו 'איחוד הבונים' ו'הנוער הציוני בגרמניה', המדריכים היו מהארץ. רוב הילדים היו פעילים בתנועות הנוער ורבים מהם עלו אחר כך לארץ. ליוויה גדלה בבית ציוני, הוריה דיברו עברית ומידי פעם התארחו אצלם חברים של ההורים מישראל. המשפחה נהגה לחגוג את פסח, לאביה היה חשוב לקרוא את ההגדה.

ליוויה עלתה לארץ לבד בשנת 1982 דרך הסוכנות היהודית. עם הגעתה, עלתה על אוטובוס שלקח אותה לקיבוץ גבעת חיים איחוד, שם הייתה שנה באולפן. ההתאקלמות בישראל הייתה לא קלה, "שוק תרבותי" היא קראה לזה. בהמשך החליטה לעבור לתל אביב, למדה באוניברסיטה ושם היא מתגוררת גם כיום. בארץ פועלת עמותה של עולי גרמניה ובמכון 'גתה' מקיימים פעילות בגרמנית. "השפה הגרמנית היא שפת האם שלי", אומרת ליוויה. "אני קוראת בגרמנית וצורכת תרבות כחלק מהדרך שבה גדלתי".

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.