מאגר סיפורי מורשת

על עצמי

שמי דב, נולדתי בארגנטינה בשנת 1947. עליתי בגיל 14 לישראל, ישר לקיבוץ יחיעם. הסיבה לזה שעליתי היא שאישית לא היה לי טוב ,זו הייתה התקופה שתפסו את אייכמן. עליתי דרך עליית הנוער בקבוצה שהתארגנה בארגנטינה, שלרוב הילדים בה היו בעיות בבית. עלינו באוניה "אוגוסטוס" כשידעתי מראש שאני אגיע לקיבוץ יחיעם.

בארגנטינה שמי היה ברנרדו. הסבא והסבתא שלי גרו באורוגוואי.

אני סבא של דניאל ועוד שבעה נכדים.

בארגנטינה ואורוגווי

היחסים בין ארגנטינה לאורוגוואי באותה תקופה היו מנותקים ולא יכולנו לבקר את המשפחה שלי, כי סגרו את השערים בכניסה לאורוגוואי. ביום שפתחו את השערים לאורוגוואי מיד עלינו לאונייה והפלגנו לבקר את משפחתי, ומאז כל כמה חודשים היינו מפליגים כל הליל, (אפילו לבד, בלי ההורים, בשביל לבקר אותם. אני ומשפחתי דברנו בספרדית, אך הסבים שלי לא ידעו לדבר ספרדית, לכן היה לנו קשה לתקשר איתם וכדי להבין אותם למדתי לדבר אידיש.

הסבא שלי היה מאוד חמוד ואהבתי אותו מאוד. הטכנולוגיה באותה תקופה לא הייתה מתקדמת כל כך ולכן ביום שקנינו לסבא שלי מקלט טלוויזיה, היה משחק כדורגל. הוא הלך מאחורי הטלוויזיה לראות איך הכניסו את השחקנים בפנים, כי הוא לא הכיר את הטלוויזיה ולא ידע איך היא פועלת.

העלייה

ההפלגה מארגנטינה לישראל התחלקה לשני חלקים. החלק הראשון של ההפלגה היה מארגנטינה לאיטליה והחלק השני, היה מאיטליה לישראל. ההפלגה נערכה כחודש. במשך החודש קרו הרבה מאוד דברים באונייה שנגרמו על ידי הנערים שהיו בהפלגה, כמו למשל הורדת הדגל של איטליה מהאונייה בכניסה לנאפולי והחלפתו בזוג תחתונים. המעשה הזה גרם לפגיעה ברב החובל של האוניה שלא התייחס אלינו כל ההפלגה , היו לו את הסיבות משלו.

כשהגענו לארץ עברתי לגור בקיבוץ יחיעם.

הגמל של עלי חבאקה

הסיפור הזה לא מהילדות, אלא הרבה אחרי שסיימתי את הצבא.

חזרתי לקיבוץ יחיעם ושיבצו אותי לענף הבקר שבימים ההם העבודה הייתה מאוד קשה ופרימיטיבית. היינו יוצאים רכובים על סוסים יחד עם העדר למרעה ויושבים על הסוס, עד שמחזירים את העדר הביתה.

תמונה שלי עם החבר בעבודה קיבוץ

יום אחד, יצא לי לצאת לבד לשטח ופתאום אני רואה גמל. בלי לחשוב פעמיים, מכיוון שהייתי קרוב לקיבוץ, קשרתי את הגמל לאוכף של הסוס והבאתי אותו ליחיעם למשק הילדים. מהר מאוד התברר שהגמל שייך לבחור בשם עלי חבאקה מינוח, שחזר למקום ולא מצא את הגמל ובלי להתבלבל, הוא התקשר למשטרת מעונה ומהר מאוד הם מצאו את הגמל ואני מצאתי את עצמי עצור במשטרה. לאחר האירוע הזה, עלי ואני נהינו חברים והוא יכל להשאיר את הגמל בשטח בלי בעיה וידע שאני אשמור עליו.

התמונה של הגמל

קאופרטיב

לאחר התקופה של העבודה בענף הבקר בקיבוץ, יצאתי לעבוד בתור נהג בקאופרטיב גליל מערבי, שם עבדתי מעל 40 שנה. חוץ מהיותי נהג עבדתי גם כסדרן עבודה, אבל רוב החוויות היו כשהייתי נהג. למשל, נהג צריך תמיד לדייק בזמן, יום אחד שלחו אותי לקיבוץ יגור להעמיס טרקטור D4. הייתי צריך להיות ביגור בשעה 06:30 ומה קורה כשמתעוררים ב – 08:00 ביחיעם? אז נסעתי ליגור מהר והודעתי בקשר שמצאתי את הטרקטור אבל אף אחד לא היה שם.

מרכז העבודה שלי שאל "מה קרה?" ואני אמרתי לו "שהאוטו לא הניע" הוא שאל אתי "למה?" ואני עניתי לו "שאוטו בלי נהג לא יכול להניע". זו הייתה הפעם היחידה שאיחרתי והם למדו שאני לא משקר.

העבודה בקואופרטיב הייתה מאוד מעניינת ולא תמיד קלה.

במלחמת לבנון הראשונה

במלחמת לבנון הראשונה היינו כולנו מגויסים לצבא ועבדנו יום ולילה בהובלת ציוד כבד. באחד הימים היה יום ההולדת של הבן הבכור שלי ואני כל היום הייתי ממורמר שלא יכולתי לקנות לו כלום.  אחד מהחברים שלי בא ואמר לי שאין שום בעיה שאנחנו נקנה בלבנון ובלי לחשוב פעמיים, נכנסנו לאיזה פחון, שבדיעבד היו יכולים להרוג אותנו שם. הבעיה השנייה הייתה שהיינו צריכים לעבור את השערים והמשטרה הצבאית הייתה בודקת אותנו. קניתי שם משחק טלוויזיה, כשבקיבוץ לאף ילד לא היה כזה.

החבר שלי הסתיר את זה בעגלה שלו ואני עברתי את השער הראשון.  השוטרים הכירו אותי ולא בדקו אותי. בשער השני לא עצרו אותנו אבל החבר שלי עצר לבד וישב לשתות קפה יחד עם השוטר. אני כל הזמן קראתי לו בקשר שיבוא כבר כי המתנה של הבן שלי אצלו, והוא בשיא האדישות יושב לו שם עם השוטר. אני לא אפרט מה עשיתי לו שהוא הגיע אלי, אבל עד היום אנחנו חברים טובים מאוד, ואלו חלק מהחוויות שהיו בעבודה. הבן שלי קיבל את המתנה יום אחרי היום הולדת, אבל הוא היה מאושר מהמתנה ומזה שכל החברים בכיתה באו לשחק איתו במשחק החדש.

פורים

בפורים בקיבוץ היה נהוג להתחפש. אני הייתי מתחפש לתינוק, כי זו תחפושת קלה. הייתה בקיבוץ תזמורת, אני הייתי מנגן באקורדיון ואבי בכינור. היינו מנגנים במסיבה שהייתה עד שעות הבוקר והיה המון כיבוד ואוזני המן. הבת שלי אריאלה אהבה להתחפש לאינדיאנית בפורים. בפורים הייתה מסורת שהצעירים היו עושים את הורים הכי יפה אפילו אני שמתי פאה והלכתי לראות איך אני נראה וכמעת התעלפתי.

חג הפועלים

עוד חג חשוב מאוד זה היה חג הפועלים. כל אנשי הקיבוץ היו לובשים בגדים לבנים ועולים למשאית גדולה לחיפה ושם למצעד של חג הפועלים, שומעים את הבינלאומי וזה היה חג מאוד חשוב לאנשי הקיבוצים. בסוף המצעד כולם היו רוקדים ושרים,ידעו שהחג הזה מאחד את כל העם.

יוצרים פאזל מפסיפס באחד מהמפגשים בכיתה

הזוית האישית

דב: החוויה הכי גדולה הייתה לשבת פה איתכם וראיתי כמה שאתם חכמים.

בתיה: התרגשתי מאוד להיות בכתה עם הנכד שלי נהניתי בכל רגע לספר קצת מהזכרונות שלי היה שיתוף פעולה טוב ביו כל חברי הקבוצה.

אילעי: נהנית מאוד ולמדתי הרבה מהפרויקט החשוב הזה.

דניאל: נהניתי מאוד שסבא וסבתא באו ולשמוע את הסיפורים שלהם ולמדתי עליהם דברים שלא ידעתי. האוירה בקבוצה שלנו היתה נעימה וזה תרם הרבה.

גלי: היה לי מאוד מהנה לתעד את הסיפור עם הסבא והסבתא של דניאל ואהבתי את שיתוף הפעולה שהיה ביננו.