מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייתו וראובן רוברט קדוש ממרוקו ובניית בית בישראל

אני וסבא
סבא עלה בעליית הנוער באנייה ארצה
הצהרתי שאני בן 18 כדי להתגייס

שמי עדי למרשנד, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבא שלי ראובן (רוברט) קדוש. סבי נולד בשנת 1938. בעיר סאלה שבמרוקו. במשפחתו 10 נפשוץ: אמא – תמר, אבא – אהרון ועוד שבעה  אחים. סבט סיפר לי על ילדותו במרוקו.

סיפור ילדותי במרוקו בעיר סאלה

"אני יליד בעיר סאלה שבמרוקו. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בתור ילד לא הבנתי עד כמה היהודים סבלו באירופה. ובאותה תקופה הצרפתים שלטו במרוקו והם שיתפו פעולה עם הגרמנים וכך הטילו גזרות על היהודים ואנטישמיות פרצה. כידוע, ליהודים במרוקו כל הזמן הייתה כמיהה לעלות לישראל. בתום מלחמת העולם השנייה וההכרזה על הקמת מדינת ישראל רוב יהודי מרוקו ביקשו לעלות לישראל. בניהם גם הורים שלי, שישבו חודשים מוכנים עם המזוודות כפי שהבטיחו להם נציגי הסוכנות היהודית, הם היו בטוחים שנה כל יום יקחו אותם.

העלייה לישראל במסגרת עליית הנוער

אולם יום אחד בא נציג הסוכנות היהודית ואמר: 'אם אתם רוצים לעלות לישראל, עליכם לשלוח קודם את הילדים'. מאחר וההורים מאוד רצו לעלות הם הסכימו לשלוח קודם אותנו. אחי היה בן 14 ואני הייתי בן 11. נפרדנו מההורים, קבעו לנו נקודת מפגש. אני זוכר היטב, זה היה בערב יום חמישי, התאספנו כל הילדים במין מועדון. ביום שישי לפנות בוקר עלינו על משאית לעיר קזבלנקה, עיר נמל גדולה. למעשה אנחנו היינו במסגרת עליית הנוער. התכנון היה להגיע לצרפת ומשם לעלות לישראל.

אחרי מספר שבועות גילו אצלי בעיות בעניים ואמרו לאחי שהוא ממשיך לישראל ואני נשאר לטיפולים. הטיפולים נמשכו חצי שנה וכך למעשה הפרידו ביננו…. אחרי ההחלמה שלחו אותי לצרפת לבית מעבר ליד העיר מרסיי. אחרי מספר שבועות העבירו אותי למין ארמון שנקרא לשו ששם התרכזו פעילי תנועת השומר הצעיר. שם עברנו חוויה בלתי נשכחת וגם למדנו כל יום עברית. נשארתי שם קרוב לשנה, לקחו אותנו להמון טיולים בצרפת ואפילו מחנה קיץ. היינו חמישה שבועות בהרי הפירנאים בגבול ספרד. רק על התקופה הזאת זה סיפור בפני עצמו.

ואי אפשר שלא להזכיר את הגעגועים הרבים להורים ולמשפחה. עם סיום הכשרתנו בסוף שנת 1950 עלינו על אנייה לישראל, אנייה בשם ארצה. שטנו בים כל חג החנוכה מהאנייה הועברנו למחנה מעבר לכרמל לכמה ימים ומשם לקיבוץ עין המפרץ ליד עכו.

סבא עלה בעליית הנוער באנייה ארצה (צילום ספרייה הלאומית)

תמונה 1

לפני המכתב האחרון שקיבלתי מהורי, נכתב שהם הגיעו בינתיים לארץ, לכן ביקשתי חופשה כדי לחפש אותם. באותה תקופה היה קושי גדול לתקשר ואני כילד עובר בין מעברה למעברה עד שמצאתי אותם במעברת תלפיות שבירושלים. על אחי, נודע לי, שהוא בקיבוץ גברעם. שאר האחים היו בגן יבנה ובצרפת. אחרי קרוב לשנה בקיבוץ, כבן זקונים להורים מבוגרים החלטתי לעזוב את הקיבוץ ולעזור להורים להתקיים וכך חזרתי לגור עם הורי, יצאתי לעבוד במסגרת הנוער העובד והלומד ועברתי עם ההורי את כל תלאות המעברה.

גיוס לצה"ל

כבר בגיל צעיר חלמתי על השירות בצבא והתנדבות לצנחנים. בתור ילד, באחד הטיולים בצרפת ראיתי פעם ראשונה צנחנים. מאחר ונשארתי ללא תעודות כל שהם, כשחזרתי לקחת את החפצים והתעודות אמרו שלא מוצאים אותם. מאחר ורציתי כבר להתגייס, הצהרתי שאני כבר בן 18 וכשיר לגיוס. התגייסתי בחודש פברואר 1955 ליחידת הצנחנים. באותה תקופה אירעו הרבה חדירות של טרוריסטים שקראו להם פדיונים.

עם שיחרורי מצה"ל מצב התעסוקה לא היה טוב, עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות ואז שמעתי שמחפשים עובד למפעל בקיבוץ חצור וקרוב למקום מגורי יבנה, התקבלתי כעובד יציקות מתכות. לא ציינתי שבשנת 1960 התחתנתי עם אישתי דבורה וכבר במלחמה היו לי שתי בנות אחרי השחרור חזרתי לעבודה. לאחר 10 שנים של עבודה בקיבוץ החלטנו לעבור בחולון. לאחר זמן מה עברתי תקופה קשה מאוד שבה נהרגה הבת שלי בתאונת מעלית והיא הייתה בת 13 וכך ממשיכים את החיים בכאב.

משנת 2008 אני חי טוב מנוי בהומס פלייס, מעורה בחיי חברה מתנדב בחילוץ, הצלה וכיבוי אש וגם מפעיל יוגה צחוק בהתנדבות. אני משחק פטאנק ויוצא לטיולים. אני אוהב ללכת בבוקר לעשות ספורט ולראות חדשות.  אני לוקח את עדי, נכדתי לחוגים שלה, נהנה עם משפחתי בנותי נכדי וניני זה סיפור חיי בקיצור…….

אני וסבא

תמונה 2

הזוית האישית

הסיפור תועד ע"י הנכדה, עדי למרשנד. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה בבית חינוך כרמים בהדרכתה של המורה שרית שכטר.

מילון

עין המפרץ
עֵין הַמִּפְרָץ הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי הנמצא במחוז הצפון בין הערים עכו וקריית ביאליק, ושייך למועצה האזורית מטה אשר. גרעין הקיבוץ שהורכב מחברי השומר הצעיר מגליציה התיישב במחנה אוהלים בבת גלים שבחיפה בשנת 1930, ועסק בעבודות בנמל חיפה. מייסדי הקיבוץ חשבו להשאירו כקיבוץ עירוני. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין והוא נדד בין מספר מקומות עד אשר עבר למשכנו הנוכחי כקילומטר מדרום לעכו, כאחד מיישובי חומה ומגדל, ב-25 באוגוסט 1938. ויקיפדיה

ציטוטים

”כידוע, ליהודים במרוקו כל הזמן הייתה כמיהה לעלות לישראל.“

הקשר הרב דורי