עלייתה של סבתי ממרוקו
שמה המלא של סבתי הוא חנה אנט בנטורה אבוקרט. שם נעוריה של סבתי הוא אבוקרט אך החליטה לאחר נישואיה שהיא צריכה להשאיר גם את שם נעוריה למרות שפעם זה לא היה מקובל.
סבתי נולדה במרוקו פס בשנת 1951 ועלתה בשנת 1956. כיום סבתי אמא לארבעה ילדים: ענבר, לימור, הילה ומשה. וסבתא לשמונה נכדים: שנון, ליאור, אלעד, נאור, עמית, אשלי, עידו וגלעד.
אני בחרתי לספר לכם על עלייתה של סבתי, אך לפני כן אני רוצה לתת לכם קצת רקע על ילדותה, על מולדתה ועל תקופה שבלב שלם הייתה חוזרת אליה. סבתי מספרת שהיום הייתה נותנת הכל כדי לחזור לתקופה שלא תחזור לעולם: תקופת ילדותה.
סבתי מספרת שעיר הולדתה, פס, היא עיר יפה ומיוחדת. סבתי מספרת שבתור ילדה שחייה שם, הרגישה שהעולם מחייך אליה ולא היו השוואות או סטיגמות. סבתי אמרה שבעיר היו הרבה רבנים ואנשי דת חשובים שישמרו על המסורת היהדות לעומת הרבה מדינות שבאותה תקופה הדת היהודית וכל מה שמסביבה היה אסור.
סיפור העלייה של סבתי לישראל היה מלווה בעצב ובשימחה. העצב נבע מן העובדה שסבתי ומשפחתה צריכים לעזוב את החברים שלהם ואת התרבות ובכלל. העלייה לישראל התרחשה כיוון שהערבים התחילו להתפרע ולשנוא יהודים ולעשות מעשים שעל משפחתה של סבתי לא היו מקובלים, ומעבר לזה השלטון השתנה לשילטון שלא כיבד את היהודים כמו שצריך.
סבתי ומשפחתה קיבלו החלטה עם הסוכנות היהודית במרוקו והם עזבו את רכושם והחליטו לעזוב עם החשיכה. כאשר סבתי ומשפחתה הגיעו לארץ הבינ ושלא הכל ״ורוד״ בישראל ונתקלו בקשיים רבים. עם הזמן סבתי הלכה לאולפן ושם למדה לקרוא ולכתוב. באולפן היו מורות חיילות אשר לימדו בכיף את סבתי עברית.
כיום סבתי חייה בבאר שבע והתחתנה שוב לאחר שסבי (בעלה) נפטר.
הזוית האישית
לסבתי יש סיפורים מאוד מעניינים ומאוד מרתקים וסוף כל סוף זכיתי לשמוע אותם ומאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים וללמוד דברים חדשים
מילון
פספֶסְ היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. פס כיום היא איחוד של שלוש ערים. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”אם לא תנסה איך תדע?“