מאגר סיפורי מורשת

סבתי, סימי, נולדה בשנת 1948 במרקש שבמרוקו.

בשנת 1955, בחודש אפריל, בעקבות גל אירועי אלימות של ערבים כלפי יהודים, החליטו סבי וסבתי לעלות לארץ ישראל.

הם ניגשו לסוכנות וביקשו שיעזרו להם לעלות לארץ ישראל.

הם גרו בבית של ערבי וסיפרו לו על החלטתם לעלות לארץ ישראל, ואותו ערבי שמאוד אהב אותם קיבל את הבשורה קשה, בכה וביקש מהם לא לעזוב את מרוקו.

אך הם החליטו בכל זאת לעזוב, ‏ארזו את כל חפציהם, כל מה שהם יכלו לקחת שזה היה מעט מאוד מהדברים.

‏הם שטו באונייה לצרפת, שהו שם מספר ימים, ומשם המשיכו באונייה לארץ ישראל.

‏כאשר הגיעו לארץ ישראל, מרחו עליהם אבקה על הראש והעלו אותם במשאיות למושב תפרח.

‏כאשר הגיעו למושב, חלקם ירדו וחלקם סירבו לרדת, אך מהסוכנות לא וויתרו וכולם ירדו בסוף.

‏החלק שהסכים לרדת ‏התרגש מאוד, נשקו את האדמה ובכו.

‏איך שהגיעו למושב, התחילו לחלק להם קופסאות אוכל של סרדינים, טונה, תירס ולחם, אך כעבור זמן מה הם נאלצו למכור את כל רכושם בשביל לקנות אוכל.

‏סבי וסבתי החלו לעבוד בחקלאות כדי לפרנס את עצמם.

‏לאחר שנה סבי וסבתא החליטו לעבור לבאר שבע. כיוון שלא הודיע לסוכנות שהם עברו דירה,‏ ‏הזמינו להם משטרה. המשטרה עצרה את סבא, ולכן שפטו אותו. ‏הוא קיבל מעצר של חודש ימים בכלא וקנס של 50 לירות.

‏השוטרים התייחסו בצורה מאוד לא יפה לסבתי ולאמא של סבי, שנאלצו להישאר לבד עם שני ילדים קטנים.

‏סבתי ואמא של סבי, נסעו לבקר את סבי בבית המעצר. למחרת כאשר הם הגיעו לבקר אותו שוב, אמרו להם שהעבירו אותו לכלא ברמלה. באותו יום ירד מבול והם נסעו אליו, .כאשר הגיעו, מנהל הכלא ראה את סבתי עם שני ילדים קטנים, כיבד אותם בתה ועוגיות ונתן להם לראות את סבי.

‏כעבור חודש, כשסבי השתחרר מהכלא וסבתי שילמה את הקנס, 50 לירות שלא היה ברשותה ונאלצה להלוות מהשכן.

‏סבי וסבתי החלו לעבוד וסבתא רבא שלי שמרה על אבי ואח שלו על מנת שיוכלו לפרנס את המשפחה.

‏במשך כל העלייה סבלו סבי וסבתי, שהייתה רק בת 15 כשעלתה לארץ עם בעלה, ללא הוריה ואחיה, שנשארו במרוקו ועלו מאוחר יותר, מגזענות קשה מאוד.

הזוית האישית

רז: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתי וזה ממש חיבר אותנו אבל הייתי עצוב לשמוע מה שעבר עליהם