מאגר סיפורי מורשת

שם משפחתה של סבתא מרים לפני החתונה אהרון, ומקורו בתימן. חיי המשפחה בקהילה לפני העלייה לארץ היתה רגילה הם למדו , תלמוד תורה,חגגו את מועדי החגים, טקסי בת ובר מצווה.  – בית ספר לא היה ממש כמו היום,  כל הילדים בעיר היו הולכים אל הרב וכולם יושבים, מקשיבים ולומדים תורה. לבנות באותו זמן לא חגגו בת מצווה, רק לבנים. בחגים ובשבתות כל המשפחה, כולל אבא ואמא, ישבו על הרצפה, סביב שולחן נמוך והיו אוכלים, שותים

ושרים שירים לכבוד שבת והחגים.

סבתא מרים הגיעה לארץ בגיל 12 מגרנע (עיר שבה סבתא שלי גרה בתימן). הם הלכו ונדדו ממקום למקום,

פעם על חמורים, ופעם עם משאיות, עד שהם הגיעו למשפחה שעזרה להם להגיע לארץ ישראל בעזרת משאיות. לארץ הם הגיעו  בלי שום דבר.

מאחר וסבתא הייתה יתומה, והיא התקבלה לבית יתומים. לאחר מכן העבירו אותם לקיבוצים, והיא גרה בקיבוץ

טירת צבי בתוך בית רגיל. האחים שלה תמיד באו לבקר אותה. מהבוקר עד הערב סבתא מרים הייתה עם חברות. היא גרה איתן באותו בית והן היו אוכלות, ועובדות בקיבוץ.

בבגרותה, היא עבדה בתור מנהלת מוסד של זקנים. אחרי מלחמת ששת הימים, היום המיוחד שסבתא זוכרת זה שכולם התלכדו ביחד- החברים וכל המשפחה. המפגשים היו נעשים מדי יום, וסבתא הייתה קוראת לימים האלה

ימים מיוחדים. בכל מלחמה הם היו חופרים בור ומתחבאים שם .לא היה להם מקלט. סבתא מרים הייתה בגיל 31, בערך, בזמן מלחמת ששת הימים.  היא בכתה בזמן המלחמה  ופחדה מאד .

אירועים משמחים באותו זמן בשביל סבתא שלי זה שכולם היו ביחד ובילו ביחד  בטיולים משותפים, מסיבות משפחתיות ועוד. אחרי מלחמת ששת הימים, כל המשפחה של סבתא ביקרה בקברים , הם נסעו לחברון וגם נסעו לעיר הקודש צפת.

בת מצווה זה טקס תרבותי שמסמל שהגעת לבגרות וצריכה לקחת אחריות בקיום מצוות ולהתנהג כבת ישראל כשרה. בתימן לא חגגו בת מצווה, ובגלל זה סבתא שלי לא חוותה את טקס הבת מצווה.