מאגר סיפורי מורשת

ילדותי במרוקו

שמי דליה כהן, נולדתי בשנת 1943 במרוקו בעיר רבאט, מילדות היה שלטון צרפתי באיזור מגוריי. קצת לפני תחילת בית ספר יסודי המלך מוחמד החמישי חזר מהגלות אך עדיין כל המוסדות היו תחת שלטון צרפתי, בית הספר היסודי היה יהודי בלבד, אך בתיכון היו תלמידים מכל הדתות (מעורב). הלימוד היה על צרפת, שפה צרפתית ראשונה ואחר כך אנגלית וספרדית. בלי ערבית. לא היו הרבה אונברסיטאות במרוקו, רק בחו"ל. למדתי אנגלית וצרפתית. לפני קום מדינת ישראל אחי דוד עלה לארץ וגר בקיבוץ. הוא היה שולח גלויות ובעקבות כך רציתי לעלות לארץ, אבל הוא אמר לי שאני חייבת ללמוד אנגלית בשביל לעלות לארץ. בשנת 1965 כאשר המשפחה עלתה לארץ, התיישבנו ברמת אליהו ולא נתנו לי להתגייס לצבא בגלל שהייתי אחרי גיל 18. בזכות האנגלית הטובה שלמדתי, הצלחתי למצוא עבודה, בניגוד לשאר משפחתי.

לימודים כעבור ארבע שנים במהלכן אספתי כסף, נסעתי ללמוד בלונדון השתלמות של אנגלית ולימודי לשון. הייתי צריכה לחזור ישר אחרי סיום הלימודים בעקבות מות אבי, וחזרתי לעבוד במשרדי ביטוח.

עלייתי לארץ והכרת בעלי

אחרי כמה חודשים שחזרתי לארץ היא הכרתי את בעלי (סבא ז״ל), הוא היה ירושלמי ומרוקאי שעלה בגיל 16 לארץ. אחרי כמה חודשים התחתנו ועברתי לגור בירושלים. לפני החתונה סבא זכרונו לברכה ביקש ממני לא לעבוד, כדי שאוכל לחנך את ילדינו כמו שחונכתי בעצמי. אחרי החתונה נולדו ילדינו (שלושה). סבא היה מאוד מוכר בירושלים אך אני לא הכרתי אף אחד והיה נורא קשה. התחלתי להתאקלם כאשר ילדיי החלו ללכת לגנים ולבתי ספר וככה הכרתי אנשים והפכתי למוכרת. התנדבתי מדי פעם כאשר היו צריכים מורים לשפות (אנגלית, צרפתית) בבתי הספר של ילדיי ולימדתי כיתות.

תמיד היה לי קשה לגור בירושלים מפני שכל משפחתי גרה באיזור במרכז והייתי צריכה לנסוע הרבה. אחרי שבעלי זכרונו לברכה נפטר, עברתי לגור במרכז בגלל הקרבה למשפחתי.

משפחתי ואני במרוקו

הזוית האישית

שליו: היה לי מאוד מהנה לעשות ולתעד את סיפור החיים של סבתי. למדתי הרבה עליה ועל החיים פעם ונהניתי מזמן האיכות עם סבתי.

סבתא דליה: נהניתי מהזכות לתעד את סיפורי ולפרסם אותו לציבור, ומזמן האיכות עם נכדי.