מאגר סיפורי מורשת

אסתר דותן נולדה, על פי המשוער, בשנת 1938 בבלגרד, בירת סרביה, עלתה לארץ עם אביה ושניים מאחיה בשנת 1948, כשהייתה בת 10, וגרה במושב גנות. היא נציגת התושבים הוותיקים של המושב במועצה, מתנדבת בוועדת תרבות ואחראית לקישוט הכיכר היחידה במושב. אסתר היא אימא לארבעה ילדים וסבתא לאחד-עשר נכדים.

את תאריך יום הולדתה, 28 באוגוסט 1938, נתנה אסתר לעצמה, מאחר שלא היו מסמכים מתקופת ילדותה. על פי הסיפורים, היו במשפחתה שנים-עשר אחים, אימה נפטרה משחפת כשאסתר הייתה קטנה, ולפני המלחמה מסר אותה אביה לזוג נוצרים שגרו בכפר וגידלו אותה עד גיל 10.

אביה, שהיה בעל חזות גרמנית וידע שפות אחדות, עבד כמנהל תחנת הרכבת. הוא הגיע לבקר אותה במהלך השנים ולקח אותה למקומות שונים בעיר ולפגוש את אחיה. המשפחה שאצלה גדלה השקיעה בה מאוד; מאחר שלא הייתה בגן או בבית ספר, הם הקנו לה השכלת יסוד, ואף שהצטרפה אליהם לכנסייה, דאגו להזכיר לה שהיא יהודייה ואף לקחו אותה לבית כנסת.

תמונת ילדות מסרביה

כשאסתר הייתה כבת 10, הגיע אביה לקחת אותה. הפרידה מהמשפחה שגידלה אותה הייתה קשה וכבר באותו היום הם עלו על האנייה "קפלוס" בדרכם לישראל. איתה עלו עוד שני אחים שנפגעו בזמן המלחמה, אחות שהפכה חירשת ואח שהפך לגיבן. האנייה הייתה גדולה וצפופה, והיו בה כשלושת אלפים איש.

כשהגיעו לארץ, נשלחו בני המשפחה למעברה בפרדס חנה, ומשם העבירה אותה עליית הנוער לכפר הנוער "אלוני אבא". אסתר אהבה מאוד את החיים שם. היא נחשפה למסגרת של חינוך ותרבות, השתתפה במקהלה והופיעה בקונצרטים, ועד היום היא מנגנת בחליל. בשנת 1957 התגייסה אסתר לצבא ושירתה בחיל המודיעין ושם גם פגשה את בעלה ז"ל. לא מכבר השתתפה בפגישת מחזור של התלמידים מכפר הנוער, שהתקיימה שישים וחמש שנה לאחר סיום הלימודים.

אסתר לא מכירה אנשים מסֶרביה שגרים בארץ, אולם, להפתעתה, כשהייתה בביקור שם הבינה את השפה, תקשרה עם אנשים ואפילו זכרה מקומות בעיר.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.