מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1944 בעיר לוב שבטריפולי, עלינו לארץ בשנת 1948

אני רוצה לספר על החוויה שהיתי לי כילדה בבית סבתי סבתא בובה מהסיפור של שקיעת החמה.

סבתא שלי עלתה לארץ לפנינו ב-1946 והיו לי דודים חיילים שהשתתפו במלחמת השחרור  , סבתא שלי גרה ביפו במקום שעומד היום בית גידי מוזיאון האצל ביפו .ביתה היה בקו הראשון לים וזו הייתה חוויה לבקר אצל סבתא יחד עם עוד בני דודים שגרו בבת ים. אנחנו גרנו במעברת אור יהודה ואהבנו מאד לנסוע לסבתא ביפו ולרדת ולהשתכשך במים.

הזיכרון הכי חזק כאשר היינו ישנים אצל סבתא ובבוקר היינו מתעוררים ובחדר שוכבים על המחצלות כעשרה חיילים שישנו אצלה (חברים של הדודים שלי) כי אצלה כל הזמן היה בית פתוח לכל דכפין. והתמונה  שזכורה לי סבתא שלי זיכרונה לברכה הייתה מאושרת להכין להם את הקפה ומשתדלת להגישו עם כעכים שהייתה מכינה . הבחורים היו פוצחים בשירה רמה ואני ובנות דודתי היינו מאושרות .

אחרי שתיית הקפה,  היינו יורדים לים עם סבתא יחד עם החתול שלה שקראו לו גטו. מאוד אהבתי את השהייה אצלה בעיקר כי היא הייתה אישה מאוד מיוחדת וחכמה והיא הפליאה לספר לנו את כל התלאות שעברה בדרך הלא חוקית של עלייתה לארץ וסיפורים על החיים ולוב שאנחנו הגענו לארץ בגיל צעיר היה כיף לשמוע.

סיפור נוסף שאני זוכרת מסבתי הגענו אליה והיא הייתה מאד מוטרדת וסיפרה לנו כי כבר כמה שעות היא לא ראתה את גטו (החתול שלה) היא הייתה סבלנית כמה זמן וחיכתה שהוא בטח יגיע ומשלא הגיע היא יצאה לחפש אחריו בכל השכונה ועלתה על כל גגות הבתים השכנים אבל גטו לא נמצא והיא הייתה מאד עצובה לזמן מה.