מאגר סיפורי מורשת

המשפחה של סבא שלי (ראובן מסורי) חיו בתימן באזור שניקרא אב.

באותה תקופה משפחת מסורי כללה את: אבא שמואל, אמא שמחה והאח הבכור בן ציון. הכמיהה שלהם לארץ ציון (ישראל) הייתה כל כך גדולה שקראו לבנם על שמה .באותה תקופה אסור היה לעלות לארץ ישראל והיו חייבים לעשות זאת בהחבא תוך סיכון החיים מכיוון שהיו הרבה מלשנים גם יהודים וגם ערבים.

אבא של סבא אסף הרבה כסף כדי שיוכל לשלם למורה דרך ערבי כדי שייקח אותם לעיר הנמל עדן, שהייתה אז בשליטת הבריטים.

באישון לילה הם אספו מספר דברים וברחו מהבית. הם הלכו ברגל עם התינוק בן ציון על הידיים. ימים רבים הם הסתתרו מפני שודדים ומלשנים. מספרים על התינוק בן ציון שלא בכה אפילו פעם אחת כל הדרך. הם הגיעו לעדן שם המתינו 4 שנים בתור לעלות על האנייה של הסוכנות היהודית כדי שתיקח אותם עד לתעלת סואץ. במהלך 4 השנים הללו נולד התינוק בנימין.

כאשר עלו על האונייה היו אלו ימי מלחמה והאנייה לוותה ע"י אוניות מלחמה שהגנו עליה. פעם אחת מטוסים איטלקיים הפציצו את האנייה אך במזל פספסו. אחרי היו כמה חניות בדרך (סעודיה, תימן) הם הגיעו למפרץ סואץ. משם הם נסעו ברכבים עד לקנטרה שבמצריים. משם עלו לרכבת לתל אביב.

 

סבא שלי נולד חודשיים לאחר שהגיעו לארץ. זאת אומרת שאת כל הדרך הזו אמא שלו, שמחה, עשתה כשהיא בהריון.

לארץ ישראל הם הגיעו ביום שישי בערב של שמחת תורה. הם הגיעו ל"שער העלייה" בתל אביב (לשם הגיעו כל העולים החדשים). בקבוצה זו היו 76 יהודים שהגיעו עם רישיון לארץהם נשארו שם עשרה ימים. אח"כ שאלו אותם למי יש קרובים בארץ. אבא של סבא שלי אמר שיש לו אחות שקראו לה שרה בנחליאל (ליד חדרה) ולשם הם נסעו. הם התקבלו בשמחה ע"י המשפחה. נתנו להם חדר בדירה עם מטבח שהיה בחוץ.

סבתו של סבא שלי הגיעה כששמעה שבנה הגיע לארץ. מכיוון שלא היה מקום במחסן השכנים (משפחת דוקמה)לקחו את בן ציון את הסבתא ואת בנימין לישון בביתם. כך הם חיו בערך חודש עד שאבא של סבא שלי התחיל לעבוד בפרדסים ויכול היה לשלם דמי שכירות. הם חיו בחדר זה ארבע שנים. אבא של סבא שלי היה הולך עד לקצה השני של חדרה ברגל לעבודה. במקביל, הם בנו בית בנווה חיים ולשם עברו. הם גרו בנווה חיים 9 שנים.

 

שער עליה– היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏[1] בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏. 

 

תשע"ו  2016