מאגר סיפורי מורשת

שמי פרדריקה בראף, סבתא מאושרת של ליה נכדתי ועוד תשעה גוזלים, סופר מוצלחים, שנולדו בעשור אחד בין 2007 ו – 2018.

ילדות

נולדתי ברומניה באביב 1949 בעיירה ששמה בראילה. למי שמתעניין בגיאוגרפיה העיירה שוכנת על גדות הדנובה לפני שהיא נשפכת לים השחור.

הוריי

אבי חיים, רואה חשבון באחד המפעלים של העיר ואמי מריאטה, עקרת בית אחרי לידתי. אבי היה שייך למשפחה ענפה עם עוד ארבעה אחים. הכרתי את סבתי פאולינה, שתמיד פינקה עם מאכלים טובים. הייתי ילדה יחידה לא רק להוריי גם לדודים שלי, שהשקיעו בי המון בלמידה ובגיל ארבע כבר ידעתי לקרוא עיתון. מצד אמי לא הייתה משפחה. היה לה אח אחד שמת ממחלה. ההורים שלה כבר נפטרו ואחות אחרת יחד עם בעלה וילד בן 12 נספו בשואה. זה היה הכאב של אמי. היא לא דיברה הרבה על זה, אבל היה סוג של מלנכוליה שליוותה אותה עד הסוף.

בילדותי

בלידתי הוריי היו בני 46 ו- 39. הפכתי לקרן אור שבחייהם, אבל על עוד ילדים לא היה מה לדבר. נותרתי בת יחידה ונשבעתי שלי תהיה משפחה גדולה. הבית שמר על קיום המסורת היהודית: הדלקת נרות בשישי, שמירה על כשרות וצום ביום כיפורים. כשרות מלאה בפסח ומסר חד משמעי שאין מצב לנישואי תערובת בעתיד.

לימודים

הייתי תלמידה מצוינת. המורות קראו לי FRISCA CLASEI, הקצפת של הכיתה. אהבתי ללמוד והכי חשוב אהבתי ללכת לבית הספר, שם היו ילדים רבים ולא שומם כמו בבית. היו לי חברות נפש, CORNELIA ,NUTZI ,RODICA MARIAN. לעולם לא הרגשתי באנטישמיות כלפיי, הרגשתי שאוהבים אותי באמת ולא הרגשתי שונה בגלל היותי יהודייה. התקבלתי ללימודי אנגלית בבוקרשט ובמקביל למדתי עברית במסגרת הקהילה היהודית בה הרב רוזן דאג לכך שנוער יהודי ייפגש, ילמד ויבלה יחד בחגים ומחנות קיץ על מנת למנוע התבוללות.

תמונת ילדות מבית הספר עם המורה

Fredy

במסגרת לימודי עברית פגשתי את פרדי בן גילי שלמד הנדסת חשמל והוא בעלי כבר כמעת חמישה עשורים. התחתנו בשנת 1972 בחתונה יהודית ממשית שהרב רוזן אירגן.

ביום נישואינו

פרדי מאד רצה לעלות לישראל. הגשנו בקשה לעלייה. בזמנים האלה רומניה ביקשה כופר ממדינת ישראל על כל יהודי מהנדס או רופא שסיים את לימודיו ברומניה. מדינת ישראל שילמה עבור פרדי וקיבלנו אשרת יציאה ביוני 1973. ישראל קשה לדמיין מה זה להיות עולה חדש. זה קשה, זה מתסכל וזה מוריד אותך על הברכיים גם שאתה בן 23 בעל מקצוע ויודע עברית בסיסית פלוס. נשלחנו למרכז קליטה בערד והתחלנו לנסות להתאקלם. הוריי הגיעו ארצה ביולי 1973 ונשלחו (למה לא?) לקצה השני של הארץ – לטבריה.

שבת , 6 באוקטובר 1973 יום כיפורים ראשון בארץ

אמרו לנו שזבוב לא זז ביום הזה…. בסביבות השעה 2 בצהריים מחלוננו באולפן בערד רואים תנועה של רכבים ומשאיות כביום חול רגיל. רק בערב שהולכים לבית הכנסת לשמוע את השופר מבינים שפרצה מלחמה.

1975-1985 העשור המשמעותי בחיי

בשנת 1975, נולד ליאור בנינו הבכור היום בן 44. רופא אנדוקרינולוג בכיר בסורוקה, נשוי לכרמית, מורה למתמטיקה ואב לחמש נסיכות. בשנת 1977, נולד שי בנינו האמצעי היום בן 42 בעל חברה ליבוא נשוי למיכל, מורה, ואב לליה נכדתי, שתי נסיכות נוספות ונסיך בין שנה. בשנת 1984, נולד חן בנינו הצעיר היום בן 35 מהנדס חשמל כמו אביו נשוי לבת-אל ואב לנסיך בן שלוש.

בשנת 1979, התחלתי לעבוד בבנק דיסקונט שם עבדתי עד יציאתי לגמלאות בשנת 2016 אחרי קריירה (יפה אומרים) של 37 שנים!

1993-2003 צה"ל 

כהורים לשלושה בנים, אלה שנים לא קלות עבורנו. אחד שירת שלוש שנים בצנחנים עם שרות משמעותי בלבנון. אחר היה מפקד טנק עם שרות משמעותי בציר פילדלפי בעזה. אחר סבל קשה ממיגרנות והפך לנהג בוס עם שעות לא שעות ונסיעות ארוכות. אנו מאושרים שנשארנו שפויים אחרי כל המסע הכבד הזה.

2004-2014  קוטפים פירות

2004 – חתונה ראשונה שי מתחתן עם מיכל.

2005 – טיול שורשים לרומניה עם שלושת הבנים וכלה אחת מיכל. מרגש ברמות.

2007 – הפכנו לסבא וסבתא לראשונה. יובל הנסיכה נולדה, פסגה!

2008 – חתונה שנייה בנינו ליאור עם כרמית.

2009 – נולדת שיר נסיכה שנייה , נולדת ליה נסיכה שלישית.

2011 – נולדת הלל נסיכה רביעית.

2014 – נולדת הדר נסיכה חמישית.

2015-2020 עוד פירות

2015 – חתונה שלישית בנינו חן מתחתן עם בת אל.

2016 – שנה מבורכת: נולדת טליה הנסיכה השישית, נולדת עומר הנסיכה השביעית, נולד טוהר הנסיך השמיני.

2018 – נסיך ונסיכה: דניאל התשיעי, נעמה העשירית.

2019 – חוגגים שבעים פרדי ואני  –  הילדים והנכדים מארגנים סוף שבוע ארוך בירושלים עם כל הפינוקים שבעולם שאני מאחלת לכל הורה.

הקשר שלי עם ליה

ליה נסיכה אמיתית. תינוקת בכיינית ברמות. הייתי רצה בגן השעשועים "מורן" בניסיון להרגיעה. כילדה פחדה ללכת לסרטים. הייתי קונה "ספריי מכשפות" כדי להקנות לליה ביטחון. ליה מהווה דבק משמעותי במשפחתנו ולכך אני אסירת תודה. היא מתייחסת באהבה לכל הבני דודים שלה וכולם מחזירים לה אהבה. היא חברה טובה של שיר ויחד מתכננות פעילויות וכיפים. ליה ואני הולכות ביחד לספרייה ולפעמים מתאמנות באנגלית. ליה אוהבת לבשל ולבלות. לפעמים אנו אופות עוגיות. לפעמים אנו עושות תוכניות לטיול הבא. בילינו יחד בקיץ שעבר בקרוז בים התיכון וקיבלנו חשק לעוד בילויים כאלה.

הזוית האישית

סבתא פרדריקה: התכנית חיזקה עוד יותר את הקשר הטוב והקרוב של ליה ושלי.