מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בהולנד, ספטמבר 1943. עליתי ארצה בשנת 1950 וגרנו בתל אביב.

בגיל 6 בדיוק, התחלתי ללמוד בבית ספר באוטרכט, עיר גדולה בהולנד. גרנו אז, הוריי ואחי הצעיר ממני בשנתיים, אריה בבית דו משפחתי ברחוב קטן ללא מוצא. בכניסה לרחוב זרם נהר, שבחורף מימיו היו קפואים ועל הקרח אמי לימדה אותי ואת אריה להחליק. בחצר מאחורי הבית, היה לנו לול תרנגולות שבכל בוקר אריה ואני נהגנו לרדת לאסוף ביצים וגם לרדוף אחרי התרנגולות. אבי סיים את לימודי הרפואה ואמי היתה עקרת בית. היו לנו בני דודים רבים, שהיו מתארחים אצלנו. התברכנו בסבא וסבתא מצד אימי ומצד אבי. החיים זכורים לי כטובים ושלווים. בהולנדית קוראים לזה gezellig.

לא היה לי מושג, או שמץ של ידיעה, שבתוך פחות משנה, אמצא את עצמי בעולם חדש לחלוטין.

בכתה א' באוטרכט, למדתי לקרא ולכתוב ואני זוכרת שהתעסקתי רבות בנושא חברויות – מי כן חברה שלי… מי לא…

ואז באמצע השנה, במפתיע מבחינתי, הודיעו הוריי שאנחנו עוברים לארץ חדשה, ישראל. הם נסעו לשם להכין את הקרקע – למצוא דירה, ועבודה לאבי. אריה ואני נותרנו כחודש אצל סבא וסבתא, בעיר רוטרדם. גם שם הלכנו לבית ספר הזכור לי כמקום עירוני, רועש ואפור. לקראת פורים, (לא ידעתי אז מה זה חג פורים) בשנת 1950, טסנו סבי וסבתי אריה ואני לארץ החדשה לעולם הלא נודע.

התגוררנו במלון "בריסטול" ברחוב בן יהודה, שבתל אביב ושם התחלנו ללמוד על הארץ החדשה ומילים ראשונות בעברית.

מיד כשעברנו לדירה משלנו, ברחוב חובבי ציון 55, רשמו אותי לבית ספר תל נורדאו, למרות שלא ידעתי מילה בעברית. התעקשתי להמשיך בכתה א' ולא לחזור לגן. הקליטה בכתה החדשה, ללא שפה, היתה קשה מאד. ילדים התגרו בי, צחקו עליי למשל, כשניסיתי ללא הצלחה לבקש לצאת לשירותים.

מהר מאוד למדתי את השפה החדשה. רק בכיתה ד' המחנכת שמה לב שאני לא מציירת את אותיות הא"ב נכון. בסבלנות רבה היא עברה איתי על כל האותיות ועד היום אני מקפידה בכתיבה נכונה ומודה מאוד לאותה מורה רגישה, שעזרה לי להרגיש בטוחה בכתיבתי.

בכיתה ד' הצטרפתי לתנועת הצופים. אפשר לומר, שהצופים, מבחינות רבות, שינו את חיי. ההשתייכות לקבוצה מגובשת תרמה מאד לקליטה שלי בארץ ולתחושה שאני ישראלית. בכל פעולה המדריך לימד אותנו שיר ישראלי חדש, ובכל חופשה יצאנו למחנות וטיולים ברחבי הארץ. הפכתי לישראלית נלהבת ואוהבת את הארץ.

בחרתי לספר את הסיפור הזה כי להבנתי הוא מהווה התחלה ובסיס למי שאני – "גם וגם"… הולנדית וישראלית, מהלכת בין שתי התרבויות. ואולי משהו מהזהות הכפולה הזאת העברתי גם לילדיי. ולנכדיי?? לא בטוחה…

הזוית האישית

העבודה המשותפת עם תמר היתה לי מאד משמעותית. שבוע אחר שבוע למדתי להכיר את הנכדה שלי מזוויות שונות – ולהעריך את התבונה, והעניין שלה, יחד עם הרבה חוש הומור. נראה לי שנהנינו ביחד…