מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בצרפת בעיר סדן בשנת 1946, מיד אחרי מלחמת העולם שנייה. בגלל המלחמה יש פער גילאים גדול ביני לבין אחי הבכור. בגיל 12 עברתי לגור באוורגואי  שמה הייתי בתנועת הנוער הציוני שחינכה אותנו לעלות לישראל.

כאשר סיימתי את התיכון באורוגואי, הצטרפתי לתכנית שנקראה המכון למחקר. במסגרת התכנית הגעתי לארץ לתקופה של שנה. חמישה חודשים למדתי בירושלים, חמישה חודשים עבדתי בקיבוץ וחודשיים בצבא.

להגיע לארץ לבד לא היה מפחיד כי הייתי חלק מקבוצה וזה אפילו היה כייף כי היינו חבורת נוער צעירה. הקשר עם ההורים בתקופה הזאת נעשה דרך מכתבים (לא היה טלפון ומחשב). המטרה של התכנית ללמד את המשתתפים על מדינת ישראל וגם דברים נוספים כמו: ריקודי עם, היסטוריה תנ"ך ועברית. כאשר המשתתפים חוזרים למדינות שמהם הם באו, הם יכלו להעביר את הידע הלאה ולעודד אנשים לעלות לארץ.

אני חזרתי לאורוגואי לאחר שסיימתי את התכנית וכעבור שנתיים וחצי ביצעתי "עלייה" לארץ יחד עם בעלי (בלי המשפחות שלנו). כאשר הגענו לישראל הרגשנו כייף וטוב שסוף סוף הגענו, לאחר דרך ארוכה, ושאנו מגשימים את מה שחונכנו עליו.

בארץ עברנו לגור בקיבוץ, זה היה מיוחד ומאד שונה מהחיים באורגוואי. אני לא אהבתי את הקיבוץ ולכן כעבור שנתיים עזבנו ועברנו לגןר בתל אביב.

הזוית האישית

נועה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שושנה ומתעדת את סיפור עלייתה לארץ.