מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1949 כאשר הייתי בת שנה משפחתי ואני עלינו לישראל מטריקלה שביוון, באנייה קטנה שהכילה את כל החפצים והרהיטים שהיו לנו בבית. הפלגנו במשך שלושה ימים וכאשר הגענו לארץ ישראל הגענו לנמל חיפה. בצאתנו מהאנייה הובילו את משפחתנו לבית העולים "באר יעקב" שם חיינו באוהלים כשנתיים.

 

מחנה העולים של באר יעקבלאחר קום המדינה הוקמה בסמוך לבאר יעקב מעברת העולים הגדולה אשר נקראה "מעברת חוטר" והיא צורפה לבאר יעקב בשנת 1965.וגם צורפו לישוב: כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, בתי החולים אשר הוקמו במחנות בריטיים שפונו ובנוסף סופח לשטחה של המועצה המקומית מושב תלמי מנשה אשר הוקם בשנת 1953 מזרחה לבאר יעקב.

 

לאחר השנתיים במחנה העולים אבי קנה דירה ברמת גן ברחוב משה דיין 6 ועברנו עם כל הרכוש הדל לדירה. כל ילדותי עברתי בבית זה עד שהתחתנתי עם בעלי, משה פורטה, שהיה ניצול שואה.

 

בילדותי הייתי בגן חובה ולאחר מכן בבית ספר היסודי "עתיד" ברמת גן. החברים היו מהכיתה וילדי השכונה שאיתם נהגנו לשחק בתופסת, מחבואים, חמש אבנים, גולות, קפיצה בחבל ועוד… לאחר סיום בית הספר העממי למדתי בבית -ספר "פיטמן" בית ספר לקצרנות ומזכירות שלוש שנים ובסיומו התקבלתי לעבודה בבית החולים "תל השומר" כמזכירה במרפאת מכון הלב. למדתי בקורסים למזכירות רפואיות ועבדתי במכון כ-10 שנים.

 

לאחר מכן , עברתי לעבודה בחדר מיון בבית היולדות עד גיל 50. ניגשתי למכרז כאחראית מרפאת חוץ בבית היולדות ושם עבדתי כ-5 שנים ובשנת 2003 לאחר 40 שנות עבודה פרשתי לפנסייה מוקדמת.

 

 

 

האי זקינטוס הוא אחד משבעת האיים שנמצאים בים היוני. האי שופע הרים וצמחייה ירוקה. תושבי האי חיים מדייג , ייצור שמני זית וייבוש צימוקים. התיירות באי מאוד תוססת ולאי זה מגיעים מספר רב של מבקרים מכל אירופה אני ומשפחתי ביקרנו רבות באי זה בצעירותי וגם כיום. קיימים הרבה חופים יפים ואחד מהם הוא אי הצבים שם הם מטילים את ביציהם ועד פקיעתם.

 

 

מאוד היה חשוב לי לשמוע את מהלך תקופת השואה של בעלי. וכך הוא סיפר לי:

"בעלי משה נולד בספטמבר 1943 כאשר הגרמנים פלשו לאי זקינטוס והוריו ברחו להרים. את התינוק השאירו אצל משפחה נוצרית, חסידי אומות עולם. לאחר שמונה ימים היו צריכים לבצע את הברית ולאט לאט החלו להגיע המשפחה והוריו לשמחה. בתום הברית נכנס גנרל גרמני ושאל: מה המהומה וההתקהלות? נאמר לו שהשמחה היא הולדת תינוק, הגנרל נכנס ראה את התינוק שהוא בעלי, הצדיע לו , אכל דברי מתיקה והלך.

 

בעלי נשאר אצל המשפחה הנוצרית שגידלו אותו כשנה והוריו שוב ברחו להרים, מדי פעם הסתננו וביקרו את תינוקם עד גמר המלחמה. כל יהודיי האי ניצלו וחזרו לבתיהם עם משפחתם."

 

כיום, אני גרה באלוף דוד ברמת גן יש לי בן ושתי בנות ו- שמונה נכדים מקסימים.