מאגר סיפורי מורשת

אני עליזה וסבא של מעיין חיים נולדנו במרוקו. זהו סיפור העלייה של משפחת לחכים. שם במרוקו, החלטנו בשנת 1956 לעלות לארץ. בזמן שהצרפתים שלטו במרוקו היה טוב מאוד ליהודים. ברגע שהערבים קיבלו עצמאות במרוקו החלטנו לעלות…

המסע לארץ התחיל במחנה מעצר בקזבלנקה. אחרי זה הפלגנו באונייה לצרפת, ואחרי חודשיים הגענו לצרפת. היה מאוד קר, שלג בכל מקום. אחרי זה הפלגנו לארץ באוניית המעפילים ״ארצה״. מזג האוויר היה סוער מאוד. הגענו לחיפה בתאריך 14 במרץ 1956. מחיפה דחפו אותנו במשאית לשדרות ואמרו לנו שאפשר לנסוע משדרות לתל אביב באופניים, כביכול היו קרובות אחת לשנייה. לא היה חשמל, לא מים. היינו בצריפים, השירותים והמקלחת היו כמובן בחוץ.

סבא חיים בצעירותו

סבא של מעיין התחיל לעבוד כסבל. העבודה היחידה שהייתה חוץ מסבל הייתה קטיף כותנה. אחרי חצי שנה עברנו לגור במעברה והבאנו איתנו בגדים יפים אך לא היה צורך בהם. סבא התחיל לעבוד כסבל בבסיס צבאי ומיד משם גייסו אותו לקצונה כיוון שידע עברית. בשנות השישים הצרפתים הגיעו לבנות כור אטומי בישראל, הם גייסו דוברי צרפתית וסבתא התחילה לעבוד שם. את כל העלייה עשינו ביחד עם תינוקת בת חודשיים. אחרי זה נולדו לנו עוד שני ילדים ועכשיו יש לנו כבר תשעה נכדים ושלושה נינים.  לפני כשמונה שנים עברנו לפולג בכדי להתקרב אל כל המשפחה.

סבתא עליזה כאם צעירה

הזוית האישית

סבתא עליזה וסבא חיים: היה לנו מהנה מאוד לספר למעיין את ההיסטוריה שלנו ולהמשיך את הדורות דרך סיפורנו.

הנכדה מעיין :היה לי כיף מאוד לשמע וללמוד על העלייה של סבא וסבתא.