עלייה לארץ
עלייה לארץ של סבתי רוזה זמיר
סבתי, רוזה זמיר, נולדה בוילנה שבליטא, בשנת 1944.
כשסבתי הייתה בת 27 היא עלתה לארץ בשנת 1971, עם משפחתה.
לפני העלייה הם גרו בעיר וילנה שבליטא ולא ידעו עברית, ובבית הם דיברו אידיש ורוסית.
מסלול העלייה היה ארוך, שכן באותה תקופה לא היתה אפשרות של הגה ישירה מליטא לארץ.
המסע החל בנסיעה ברכבת, שלקחה אותם מליטא לאוסטריה, אחר כך הם עלו על מטוס שהביא אותם מאוסטריה ישר לשדה התעופה בן גוריון בתל אביב, ישראל.
כשהגיעו לארץ הם נשלחו לאולפן בעיר דימונה, שם גרו ולמדו עברית, כדי שיוכלו להסתגל בארץ. מכיוון שלא ידעו את השפה העברית ובקושי יכלו לתקשר עם שאר האנשים.
כשסבתא שלי הגיעה לארץ היא עבדה כאחות בבית חולים.
אחרי 3 חודשים הם עזבו את דימונה ועברו לבאר שבע.
היום המשפחה התרחבה, והיא כבר לא גרה רק בבאר שבע, אלא היא התפצלה לישובים ברחבי הארץ.
הזוית האישית
עדי וסבתא חוו ביחד את סיפורה של סבתא רוזה.
מילון
וילנההיא בירתה של ליטא. וילנה היא העיר הגדולה ביותר בליטא ומהווה מרכז פוליטי, חינוכי, כלכלי ותרבותי של המדינה.(ויקיפדיה)