מאגר סיפורי מורשת

שמי איטה אבישר, נולדתי בשנת 1946, בגינסברג שבגרמניה, אחרי מלחמת העולם השניה.  הורי אמי ואבי ניצולי שואה, ילידי פולין, הגיעו לגרמניה לאחר המלחמה, היו במחנות ריכוז, כשכל המשפחה שלהם נכחדה.

עלינו לארץ כשהייתי בת שנתיים. בתחילה גרנו באוהלים, הורי עבדו בפרדס בקטיף תפוזים. מאוחר יותר גרנו במושב בית אלעזרי. במושב היתה להורים רפת עם פרות, גם סוס ועגלה שהיה משמש ככלי תחבורה. בבית השתמשנו במנורות נפט, בעששיות. הנפט שימש גם לבישול. שיחקנו במשחקים כמו: קלאס, קפיצה בחבל, 5 אבנים, מחבואים. התקלחנו בגיגית בבית, וגם עשינו כביסה ביד.

היו לי חברות, שלאחרונה חידשנו את הקשר, ואפילו נסענו יחד לטיול שורשים לפולין. לאחר 3 שנים, נאלצנו לעזוב את המושב כי הורי לא היו חקלאים ועבודת האדמה הייתה קשה, הכל נעשה בצורה ידנית כמו חליבת פרות, קציר מספוא לפרות, וכן חרישת השדות וקצירתם.

לאשדוד הגענו בשנת 1961, כשאבא שלי עבד בחברת חשמל. בזמנו הייתה חובה לגור באשדוד כי רצו שגם ותיקי הארץ יבואו לגור עם עולים חדשים. לבית הספר נאלצנו לנסוע לרחובות באוטובוס כאשר יצאנו מהבית מוקדם בבוקר.

התחתנתי באשדוד עם בחור ממרוקו בשנת 1967  ונולדו לנו 3 ילדים, 2 בנות ובן, ואח"כ 3 נכדים.

התחלתי לעבוד בנמל אשדוד בשנת 1965, עבדתי כמזכירה, במקומות שונים בנמל, בכח אדם, במזכירות ובמשרדו של רב חובל הנמל, כשמחלון חדרי ראיתי את האניות באות ומפליגות.

לאחר 38 שנות עבודה פרשתי לגמלאות, בשנת 2003. מאז אני מנסה להעשיר את הידע שלי, בעזרת חוגים והרצאות. התנדבתי בביטוח לאומי, וכיום אני מתנדבת בוויצ"ו ארגון נשים, לא קשור לשום מפלגה. בוויצ"ו  אנו ממיינים בגדים ישנים שאנשים תורמים, הבגדים נמכרים בסכום סמלי, והתמורה הולכת לנזקקים.

הזוית האישית

ראשית, נהנתי מאוד ושמחתי להשתתף בתכנית. הילדים היו מקסימים ונעימים. אך לעיתים היה מאוד קשה להיזכר בתקופות קשות מילדותי, ובעיקר היה קשה להעביר את החוויות הקשות לילדים ולכן התמקדתי בעליה לארץ שהיתה נעימה יותר. תודה לכל הצוות בבית ספר "יצחק רבין".