מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה לארץ של לאה בן ציון מרומניה

סבתא לאה ואני
סבתא באבן יהודה
סיפור ילדותי בתקופת השואה, החיים בחו"ל אחריה, העלייה לארץ והחיים בארץ

בתקופת מלחמת עולם שנייה  נולדתי בסקורני באזור גבול רומניה רוסיה ומדי פעם עבר האזור לשליטת אחת המדינות לסרוגין  . במהלך המלחמה המשפחה גורשה ע"י הגרמנים לטרנסניסטריה , לקראת תום המלחמה המשפחה הצליחה לברוח בחזרה לסקורני ושם שהינו תקופה מסוימת, תחת השלטון הרוסי. המשטר הרוסי התנכל לאבי ורצה לאסור אותו אי לכך ברחנו מסקורני אל רומניה  שהייתה עדיין מדינה עצמאית. ברומניה גרנו בעיירה רמניקו-סארט. שם היו לנו חיים נוחים וכילדה נהניתי מאוד חשנו בטוחים והחיים התנהלו על מי מנוחות . כאן התחלתי ללכת  לבית ספר ורכשתי חברים. בחורף של אותה שנה דודי בנה לנו מזחלת ובעזרתה גלשנו מהגבעה שליד העירה.
 
ההכנות לעלייה לארץ – העלייה באניית "מדינת היהודים"
לאחר תקופה של שנה חש אבי שאנו חייבים לעזוב את המדינה הזו כי הוא נירדף על ידי השלטון הרוסי. בינתיים  נעשו כל הסידורים על מנת לקבל אישורי עלייה לאוניה שתיקח אותנו לאץ ישראל אבל לא היו לנו סרטיפיקטים. אימא ארזה מעט הרכוש שהיה לנו. ערב אחד עלינו לרכבת אשר הובילה אותנו לקונסטציה, עיר נמל ברומניה שם עלינו על האנייה  – בתאריך 23.9.47 . לאחר שכל הנוסעים לאוניה , כל אחד מצא את המקום המיועד לו. בבטן האנייה  ניבנו דרגשים לכל רוחב האנייה עם מעברים צרים וכל זאת על מנת שמספר גדול של עולים יכנסו בתוכה.
 
המבוגרים שהו את רוב הזמן בבטן האנייה  מחשש שהבריטים יגלו שזו אניית מעפילים אנחנו הילדים התרוצצנו על הסיפון ובין הדרגשים. היו הרבה מבוגרים  שחלו במחלת ים והיה צורך לעלות אותם לסיפון, פה נעזרו בברזנטים שמתחו מעל הסיפון להסתיר את המבוגרים. באחד הימים מטוס בריטי ניראה באופק הוא בא  לזהות מי זו האנייה ומי הם נוסעיה. למחרת הופיעו שתי ספינות בריטיות שליוו את  האנייה שלנו. כאשר הגענו ב קירבת חופי הארץ האניות הבריטיות נגחו בנו זרקו רימוני עשן וניסו לעלות על האנייה. העולים עלו לסיפון ונלחמו בחיילים הבריטים זרקו עליהם מכל הבא ליד קופסאות שימורים, ירקות שנרקבו בדרך, קרשים מהדרגשים שפירקו. העשן חדר לכל המקומות באניית המעפילים וגרם לצריבת עיניים וגרון כולם עלו על הסיפון. היה דוחק רב בכי הילדים וצעקות האימהות והנשים.
 
רב חובל האנייה הודיע על כניעה מלחים בריטים עלו על הסיפון והאנייה נגררה  לחיפה, שם  העלו  את המעפילים על משחתות בריטיות והסיעו אותנו לקפריסין. בקפריסין הינו שישה חודשים, גרנו בצריף ארוך מאוד עם מספר משפחות כאשר בין משפחה למשפחה הפרידו שמיכות פרגוד. במהלך תקופה זו אבי לימד עברית במחנה כי  הרבה אנשים לא ידעו את השפה. ועל מנת להעביר את הזמן ולנצל אותו החליטו שכל מי שיודע עברית  יעסוק בהוראה. אמי חלתה במחנה ולמרות כל התרופות שניתנו לה המחלה לא עברה ועל כן הבריטים החליטו לעביר אותנו לארץ ישראל בתקווה שבבית החולים ימצאו את גורם המחלה.  
 
ההסתגלות בישראל
אחרי ההגעה לחיפה הורידו אותנו מהאנייה אל הרציף וסידרו אותנו בקבוצות כל קבוצה עלתה על אחת  מהמכוניות שחיכו לנו והעבירו אותנו למעברה ברעננה. במעברה קבלנו אוהל ובו היו חמש מיטות שולחן וכיסאות. האוהל לא היה גדול ובכל הזדמנות יצאנו  החוצה כמונו היו ילדים רבים שהעדיפו להיות בחוץ למרות  שהיה קר. שחקנו בתופסת ומחבואים והרבה פעמים נתקלנו בסנדות של האוהלים ונפלנו בבוץ. החורף לא היה קל ומים זרמו בין האוהלים ואנחנו הילדים שחקנו בשלוליות.
 
לא הייתה לנו מסגרת ועשינו כל העולה על רוחנו. אף אחד לא הקדיש לנו תשומת לב .המבוגרים היו מלאי דאגות לעתיד המשפחה ולכן יצאו לחפש עבודה ומקומות מגורים מחוץ למעברה. אבי יצא לחפש קרובים על מנת שיעזרו לנו לעזוב את רעננה הוא ניסה בקיבוצים אך משם לא באה הישועה. למרות הקשיים לא נפלה רוחם והייאוש לא שרר באוהל התקווה להסתדר בארץ הייתה  כל הזמן והאמונה הייתה חזקה. באחד הלילות רוח חזקה מאוד העיפה אוהלים רבים וגם את שלנו, זה היה הקש ששבר את גב הגמל והורי החליטו לעזוב את  המקום בכל תנאי. אבי מצא חבר באבן יהודה ויום אחד היגיע טנדר העמסנו עליו את מעט החפצים שהיו לנו, נפרדנו מהחברים והשכנים ונסענו לאבן יהודה ועברנו  לדירה בת חדר אחד. 
 
במשך השנים הורי הצליחו לקנות מגרש באבן יהודה ובנו את ביתנו. סיימתי את הלימודים התגייסתי לצבא ולימדתי כמורה חיילת בגליל. הכרתי את בעלי ועברנו לגור בירושלים לתקופה של 16 שנים חזרנו לאבן יהודה ומאז אני גרה שם. התנדבות ההתנדבות תורמת לא רק לנתרם אלה הרבה מאוד גם לתורם. פעולת ההתנדבות נעשית מתוך כוונה לתרום לקהילה בה אני חייה ומקבלת ממנה עזרה בעת הצורך. כמו כן זה ממלא לי שעות פנאי מרובות.
 
אני מתנדבת אחת עשרה שנים במספר עמותות העמותה שמעסיקה אותי הרבה מאוד זה "משרד הביטחון אגף משפחות שכולות", בהתנדבות זו אני מבקרת משפחות אשר שיכלו את יקירם והן זקוקות לעידוד ותמיכה  לענות על צרכים מסוימים, להיות בת לוויה לצאת לבית קפה או לטיול. להכניס את החוץ  פנימה, להביא חדשות משמחות סיפורים מעניינים ,ומצחיקים  ולשוחח על ענייני היום. להאיר את הצרכים והבעיות הקימות במשפחה וליידע את העובדת הסוציאלית של משרד הביטחון שאינה מבקרת את המשפחות  בתדירות גבוהה כמוני. אני מבקרת את המשפחות אחת לשבועיים ופעם בשנה  מבקרים את כל המשפחות  במחוז.         
 
מקום נוסף בו אני מתנדבת הוא "קופת חולים כללית – מכון פיזיותרפיה" בתל מונד. לשם אני מגיעה שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר, פותחת את המכון ומכינה אותו לקבלת האנשים הזקוקים לטיפול. בהמשך  מתפקדת כפקידה ,מקבלת קהל נותנת תורים לחולים עונה על טלפונים ולעיתים גם עוזרת בטיפול. המפגש עם  המטופלים השונים  והבעיות שלהם מאפשר לי ללמוד את הטיפולים השונים הניתנים במקום והשפעתם .להכיר  את אוכלוסיית המטופלים ,לשוחח איתם וליצור קשרי חברות עם חלקם.     
 
בנוסף, אני פעילה ב"אגודה למלחמה בסרטן" :אגודה זו זקוקה לכספים רבים על מנת לספק תרופות, מכשירי עזר לחולים ואמצעים נוספים לרווחת החולה אמנם המדינה תומכת בחולי הסרטן אך עדיין נותרים צרכים שאינם מקבלים מענה על ידי קופות החולים. מכשירים יקרים שידו של החולה אינה משגת, תרופות מקלות  ועזרה למשפחת החולה אני מחלקת קופות של האגודה למלחמה בסרטן בחנויות שונות  קופות אלה משמשות לאיסוף תרומות מאנשים הקונים במקומות הממכר. אחת לתקופה מסוימת אני אוספת את הכספים מהקופות ומעבירה לסניף והוא מעביר את הכסף למרכז. ביום ההתרמה הכללי אני עוברת בין הבתים בשכונה ומתרימה את המשפחות.
תשע"ו

מילון

טרנסניסטריה
רנסניסטריה חבל ארץ הנמצא בשטחה של רפובליקת מולדובה, אך דה פקטו מהווה מדינה עצמאית‏ טרנסניסטריה נמצאת על רצועה צרה לאורך הגדה המזרחית של נהר הדניסטר במזרח מולדובה, המכסה כתשיעית משטחה של מולדובה.

אונית המעפלים "מדינת היהודים "
דינת היהודים הייתה אוניית מעפילים שהגיעה לחופי ארץ ישראל באוקטובר 1947 ובה 2664 מעפילים. מסעה אורגן על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה" והיא נקראה על שם ספרו של חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל: "מדינת היהודים". נבנתה במקור כשוברת קרח ואוניית תותחים ארקטית עבור משמר החופים האמריקאי ונקראה אז, "נורת'לנד". לאחר שנרכשה להפלגת העפלה, העלתה מעפילים בבולגריה. נתפסה על ידי הבריטים בסמוך לחופי תל אביב, נגררה לנמל חיפה ומעפיליה גורשו למחנות המעצר בקפריסין. לאחר הקמת מדינת ישראל ולקראת הקמת חיל הים הישראלי הוסבה לשימושו ונקראה אח"י אילת.

ציטוטים

”למרות הקשיים לא נפלה רוחם והייאוש לא שרר באוהל התקווה להסתדר בארץ הייתה חזקה .“

הקשר הרב דורי