מאגר סיפורי מורשת

סבתא פנינה היא אמי וסבתא רבתה של נכדי. היא נולדה בפולין ולמדה בבית ספר מעורב של יהודים ופולנים נוצרים. לאורך השנים סבלו היא וחבריה היהודים מהפליות, התנכלויות והשפלות מהמורים ומהתלמידים אשר נבעו מאנטישמיות והתגברו עם עליית הנאצים לשלטון. כשהייתה נערה הצטרפה לתנועת נוער יהודית וציונית בשם "עקיבא" אשר הקימה גרעין לעלייה לארץ שאז נקראה בפיהם פלשתינה. היא נדלקה על הרעיון וסיפרה על כך להוריה שלא התלהבו ממעבר לארץ שוממת ומאחר שהייתה בת יחידה התנגדו. סבתא פנינה הודיעה להם שהיא נוסעת בכל מקרה. מאחר שחששו שתיסע לבדה לארץ רחוקה ושוממת הצטרפו אליה והמשפחה עלתה לארץ עם גרעין התנועה בשנת 1937. וכך הצילה סבתא פנינה את עצמה והוריה מהשואה. בדיעבד הסתבר שכל יהודי העיר הובלו למחנות השמדה.

סבתא פנינה והוריה בנו בארץ חיים חדשים. פנינה ויוסף שהכירה פה הקימו משפחה לתפארת.

שם הסיפור: מלחמת השחרור כחלק מחוויות ילדותי

נולדתי וגדלתי בירושלים שאותה אני אוהבת בה חייתי ומקווה גם בעתיד להישאר בה. כשהייתי 0בת ארבע פרצה מלחמת השחרור והרבה חוויות מאז זכורות לי עד היום. אני זוכרת את תקופת המצור על ירושלים. הייתה הפסקה של אספקת מזון וגם מים לעיר.

כמות האוכל הייתה מצומצמת והמבוגרים ויתרו הצטמצמו במזון לטובת הילדים. הייתה אספקת מים מצומצמת במיכלים שהועברו תוך כדי סיכון רב בדרך לירושלים. מאחר שהאויב היה במקומות של שליטה בדרכים ולא אפשר מעבר. המים חולקו במיכלים לשכונות כאשר התושבים חיכו בתורים ארוכים למילוי המיכלים והפחים שאיתם הגיעו. ההמתנה בתור ארכה שעות ולכן נעזרו בי לשמירה על התור. היו מקרי ירי לתוך השכונות על אוכלוסייה אזרחית וכך נהרגו הרבה אנשים. כשהמצב החמיר חווינו לסירוגין עוצר והפוגה. בזמן ההפגזות והתקפות הירי היו אזעקות ואנשים נשארו בבתים. בזמן ההפוגה אנשים ניצלו את האפשרות לצאת להשגת אוכל וצרכים אחרים אבל בהרבה מקרים היו צליפות ויריות גם בהפוגה ואנשים נהרגו. בוקר אחד כשהתעוררה המשפחה ראינו שני חורים בתריס ובדלת המעידים על מעבר כדור שנורה. הדרך שעשה הכדור עברה בדיוק מעל מטותינו וניצלנו מאחר ששכבנו במיטה ולא קמנו.

בעת ההיא חיי הילדים היו מרוכזים בתחום הבניין והחצר. גרנו בדירת שני חדרים משותפת עם עוד משפחה וזה היה דבר שכיח ומקובל. כשאנו מתבוננים בחיים של פעם אנחנו מוצאים שוני רב בכל נושאי החיים: הרמה הכלכלית, הטכנולוגיות השונות, החברה, יחסי אנוש, החינוך ועוד.

בתקופה זו המצב הכלכלי של רוב האוכלוסייה בארץ היה ירוד. פרנסת המשפחה הייתה קשה והסתפקנו במועט. אבל הייתה תחושה חזקה של ביחד.  של גורל משותף הגוזר עלינו לחתור למדינה משלנו ולהקדיש לכך את הכל. זאת הייתה מטרת על שלידה הכל היה פחות חשוב. במיוחד עם קבלת הידיעות הקשות והנוראות על השואה.

שם הסיפור: ירושלים של זהב

כמי שנולדה בארץ לפני הקמת המדינה וחיה בה לאורך כל השנים, חוויתי לצערי לא מעט מלחמות אשר היו קשורות בעצם קיומנו כאן. חוויה מיוחדת שאני רוצה לספר עליה היא רגע החשיפה של השיר ירושלים של זהב. סמוך מאד לפרוץ מלחמת ששת הימים. זה היה ביום העצמאות ה-19 למדינת ישראל במאי 1967.

המצב בארץ היה מתוח מאד והייתה תחושה של על סף מלחמה. בתקופה זו אחד האירועים המסורתיים שהתקיימו כל יום עצמאות היה פסטיבל הזמר בו עמדו לתחרות שירים שחוברו במיוחד לאירוע. לקראת הפסטיבל של אותה שנה, הוזמן מהמלחינה נעמי שמר שיר על ירושלים על ידי טדי קולק שהיה ראש העיר ירושלים. שיר שיושמע מחוץ למסגרת התחרות.

על הבמה עלתה בחורה צעירה וקטנה, בלתי ידועה עם גיטרה גדולה והחלה לשיר את ירושלים של זהב.

לפתע התמלא האולם בקול הפעמונים הענוג של שולי נתן והקהל הוקסם מהצלילים ומהמילים. לפזמון החוזר האחרון הצטרף הקהל כולו לשירה ואפשר היה לחוש בהתרגשות האדירה שאחזה בכולם. וכמו שאומרים- השאר היסטוריה.

עם פרוץ המלחמה הקצרה בת ששת הימים ולאחריה, התפרסם מאד השיר אשר דיבר אל לב כולם. הוא ליווה אזרחים בעורף וחיילים בשדות הקרב. בעקבות תוצאות המלחמה- איחוד ירושלים- נעמי שמר הוסיפה לו בית עם מילים המתייחסות לכך. ולימים אף הוצע שיחליף את "התקווה" כהמנון המדינה.

הרקע לשיר: שם השיר מבוסס על תכשיט זהב שעליו מצוירת ירושלים והוא ניתן על ידי רבי עקיבא לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. השיר מתאר את מצבה של ירושלים לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהייתה הגבול בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. המקומות הקדושים לנו במזרח העיר הר הבית, הכותל המערבי והר הזיתים לא היו נגישים ליהודים. לאחר מלחמת ששת הימים בוטל הגבול.  ירושלים התאחדה ושוב יכולנו להגיע לכל המקומות הקדושים והחשובים לנו.

השיר "ירושלים של זהב" בביצוע בכורה של שולי נתן:

קצת על השורשים של המשפחה שלי – נויפלד

אמי פנינה לבית ווקסמן היא ילידת תרנוב פולין. היא נולדה למשפחה דתית. האב שעסק במסחר היה גם חזן בקהילה וגם ניצח על מקהלת נערים ששרה בבית הכנסת. פנינה התייתמה מאמה בגיל חמש. האב נישא בשנית והזוג גידל את פנינה כבת יחידה. עלייתה לארץ עם משפחתה לפני מלחמת העולם השניה מתוארת כאן כסיפור נפרד.

אבי יוסף נולד אמנם בצכיה אך גדל במשפחה בעיירה ליד קרקוב שבפולין. היו במשפחה שמונה ילדים והיא הייתה משפחה גדולה ענפה ומכובדת בקהילה. לפני המלחמה יוסף שהיה אמור להתגייס לצבא הפולני, עלה לארץ לבדו באוניית מעפילים שיצאה מטריאסטה שבאיטליה בשנת 1935.

כל המשפחה נשארה בעיירה. בחודש מאי 1942 הגיעו הנאצים לעיירה ואספו את כל יהודי העיירה. חלקם נשלחו למחנות עבודה וחלקם-בעיקר חולים, זקנים וילדים הובלו ברכבות להשמדה באושוויץ.

בשנות המלחמה לא היה ידוע בארץ על מה שקורה באירופה. לאחר שהסתיימה המלחמה והחלו להגיע הידיעות הנוראות הסתבר שכמעט כל המשפחה הושמדה. אבי קיבל זאת מאוד קשה ומאז לא דיבר על הנושא כלל.

הוא נשא את סבלו בתוכו. נותרו בחיים שני אחים. ישראל- שהיה באושוויץ שרד ושוחרר מהמחנה כשבר כלי.

הוא עלה לארץ, הקים משפחה והשתקם. מאיר- שנלחם בנאצים בשורות הפרטיזנים, עלה לארץ והקים משפחה.

משפחת בעלי, יצחק ריבלין, זיכרו לברכה

בעלי יצחק צבי ז"ל הוא צאצא למשפחת ריבלין הענפה. בשנת 1806 בעקבות קריאתו של הגאון מוילנה עלו לארץ ראשוני המשפחה בהנהגת רבי הלל ריבלין. הוא היה ממיסדי תנועת "חזון ציון" אשר קראה לקיבוץ גלויות ובנין ארץ ישראל. בני משפחה נוספים המשיכו לעלות במשך השנים ורבים מהם קנו אדמות ועסקו בבנין הארץ.

בלט ביניהם יוסף ריבלין שהיה שותף להקמת שכונות חדשות בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה.

יצחק היה יליד ירושלים ודור חמישי למשפחה שנולד וחי בה.

הזוית האישית

מרים: נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי. היא אפשרה לי אינטרקציה מרתקת ומיוחדת עם נכדתי תמר. יכולתי לבטא ולספר חוויות מעברי ולקבל את הקשבתה ותגובותיה. ניתנה לי הזדמנות להפגיש אותה עם סיפורי משפחה שאולי לא היו מתגלים לה ללא התוכנית. ניסיתי להעביר לה את תחושת שרשרת הדורות שהיא מהווה חלק ממנה כשכל חוליה בה חשובה ומשמעותית. שרשרת הדורות בתוך עמנו- עם ישראל שלאחר אלפיים שנות גלות הקים את ביתו- מדינתו פה בישראל. מאחלת לך תמר חיים טובים מלאים ומשמעותיים. שתדעי למצות את יכולותיך המופלאים ולהגשים את עצמך בדרכים הנכונות לך.

תמר: נהניתי מהעבודה ביחד והרגשתי שזה מחזק את הקשר ביננו. אף פעם לא חוויתי חוויה דומה ואני חושבת שזה מהנה ומיוחד. למדתי המון על המשפחה ועל הקשיים שהיא עברה. אני מאחלת לך רק טוב והנאה בחיים ושתמשיכי לעשות את כל מה שאת אוהבת.