מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בעיר "פז" בתאריך 2.6.1944. עליתי לישראל בשנת 1970.

 

בית הקברות היהודי במלאח של פס

במרוקו למדתי בבית ספר "אליאנס" . התחתנתי במרוקו ושם נולד בני הבכור. בשנת 1970 עליתי לארץ. עליתי עם בני בן השנתיים והייתי בהריון בחודש שביעי.

הנחיתה בארץ  והקליטה  היו קשים, למרות שהעבירו אותנו למרכז קליטה. הקושי העיקרי היה בגלל אי ידיעת השפה העברית, השינוי בתרבות וגעגועים עזים למשפחה שנשארה במרוקו.

כעולה חדשה, ילדתי בבית חולים "קפלן", בלי שום הבנה בשפה ולכן היה קושי לתקשר. היה לנו קשה . ההסתגלות הייתה קשה. אני  זוכרת במיוחד  את הקושי ביום כיפור, שראינו שיש אנשים ש"עושים על האש ", מדליקים אש ביום כיפור.  היינו בטוחים שבארץ ישראל כולם מכבדים את החגים  ושומרים את המסורת כמו שהיה נהוג במרוקו. זה היה הלם תרבותי עבורנו.

לאט לאט התרגלנו למנטליות ולשפה. בבית  המשכנו ודיברנו צרפתית ועברית מעט.  למדנו את השפה העברית והשתלבנו לאט לאט. היום אני חושבת שאין כמו הארץ שלנו ארץ זבת חלב ודבש.

פס: "‏פס היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפס חיים כ-2 מיליון תושבים, רבים מהם משכילים. מיקומה הגאוגרפי של פס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. 

פס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פס אל באלי (פס העתיקה), שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פס. כעבור חמש מאות שנים הוסיפו הסולטאנים המריניים מאפייני אדריכלות ספרדיים מורים רבים לעיר העתיקה, ובנו את פס אל ג'דיד (פס החדשה) מחוץ לחומות. במהלך המאה ה-20 בנו הצרפתים את פס המודרנית (ויל נובל) כ-2 ק"מ מערבה משם.

לאורך השנים הייתה בפס קהילה יהודית, ונודעה לה חשיבות כיוון שישבו בה הוגים ופוסקים גדולים כגון רבי יוסף אבן מיגאש, רבי יצחק אלפסי (הרי"ף) וגדול ההוגים ומגבשי ההלכה, הרמב"ם.

 

תשע"ה