עלייה לארץ מטימישוארה שברומניה
על מנת לקבל תפקידים במופעים בגנים ובבית הספר נאלצנו לשחד את צוות המורים. ובהסתרה תמידית חגגנו את חגי ישראל ולכן חגגנו את פסח וראש השנה בלבד. כל חברותי היו נוצריות.
1957- קיבלנו הודעה משלטונות רומניה שבשל היותנו יהודים יש לנו אפשרות להגר לארץ ישראל ובתמורה להשאיר את כל רכושנו המשפחתי לשלטונות רומניה. הכוונה שצריך לחתום על וויתור הבתים, מקומות עבודה, ועובדים עצמאיים כמו שהיו הוריי הצטרכו למסור לשלטונות גם את בתי החרושת, ואת כל הכסף.בנוסף התבקשנו לוותר על האזרחות הרומנית לאלתר. הגשנו בקשה לעלייה לארץ. תוך ארבעה חודשים קיבלנו אישור יציאה עם הסבר שבאפשרותנו כל מה שמותר לקחת הוא 60 קילו פר ראש לכל הורה.
התחלנו חיים חדשים ללא שפה וידע מה מחכה לנו בארץ חדשה. הכניסו אותי ואת אחי לכיתות רגילות ללא הבנת השפה עקב זה שהייתה עלייה גדולה באותה התקופה. הקימו בבתי הספר אולפנים לעולים חדשים ללמידת השפה. לאט לאט הבנו והשתלבנו יפה מאוד בחיינו החדשים.
מילון
טימישוארהשם עיר הולדתה של סבתי ברומניה. תחת השלטון הרומני שהתחיל בפועל בשנת 1920, בין השנים 1941-1935 התקיימה ישיבה אורתודוקסית חדשה בהנהגת הרב אשר יונה וינברגר. אחד הרבנים הספרדים, הרב יצחק צבי סופר, היה בוחן את התלמידים כל שבוע בפני נציגי הקהילה כדי לעקוב אחרי התקדמותם. רבי יצחק צבי סופר שרד את השואה ונודע כרב מטמשוואר[4] בספרו שו"ת מספר הסופר ישנן תשובות הלכתיות לניצולי שואה, וביניהן התרת נשים עגונות לנעדרים בעקבות השואה, גביית עדויות על השואה, ועוד. לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחה בטימישוארה קהילה חסידית גדולה, מחצרות חסידות ויז'ניץ חסידות דעש וגם חסידות מקומית חסידות טמשוואר אחד מענפי חסידות נדבורנה.
ציטוטים
”התחלנו חיים חדשים ללא שפה וידע מה מחכה לנו בארץ חדשה“