מאגר סיפורי מורשת

בגיל 11 קיבלו סבא ומשפחתו את אישור העלייה לארץ ישראל.

האישור הגיע לביתם בעיר בקאו ברומניה על ידי הדוור, שהפתיע אותם ומסר אישור ראשוני להכנות לקראת העלייה לארץ. האישור ניתן מטעם משרד הפנים הרומני. ההתרגשות בבית הייתה רבה. האישור היה כל כך חשוב וציפו להגעתו, משום שמרבית היהודים בסביבתם כבר קיבלו אישור עלייה, ורבים כבר החלו לעזוב את המקום. מרגע קבלת האישור החלה תכונה רבה בבית לקראת העזיבה, החל במכירת ציוד, רכוש ורהיטים מן הבית, כשהמכירה הייתה בשוק המקומי. מילאו טפסים מתאימים וארזו מוצרים בסיסיים כדי לקחת איתם: בגדים, שמיכות ודברי ערך. סבא נפרד מחבריו לבית הספר שנשארו ברומניה ומן השכנים והמכרים שנשארו.

כשלושה חודשים לאחר מכן נסעו ברכבת לעיר הבירה בוקרשט. שם שהו כיומיים בדירה ששכרו. כשהגיע היום הגדול לו חיכו כל כך הרבה זמן, טסו מבוקרשט לנאפולי באיטליה, שהו במלון שקיבלו מה"סוכנות היהודית" כשבוע ימים. (במלון זה התאכסנו יהודים ממדינות שונות בדרכם לארץ ישראל). בנאפולי עלו לאנייה "פלמיניה" שהפליגה לחופי הארץ. בתום שלושה ימי הפלגה, כשהתקרבה האנייה לחופי חיפה, התקבלה קריאה בכריזה לעלות לסיפון ולראות משם את חופי ארץ ישראל ושם הייתה התרגשות ושמחה אדירה. במהלך ההפלגה התחבר סבא עם ילדים מארצות שונות ואיתם שיחק ובילה את זמנו.

בעת הירידה מהאנייה קיבלו את פניהם נציגי ה"סוכנות היהודית" וכעבור שעות אחדות הועברה המשפחה במונית לנוה שאנן בחיפה, שם גרו כל השנים מתאריך 30.6.1964 שנת הגעתם לארץ. סבא השתלב בחברת הילדים בשכונה ובבית הספר. החברה הייתה חברה אינטגרטיבית (משולבת) כלומר, חברה שקלטה ושילבה בתוכה ילדים ממדינות שונות שדיברו בשפות שונות וחיו יחד באותה שכונה (מהודו, ממרוקו, מרומניה, מהונגריה, מבולגריה ומצ'כיה). קיבוץ גלויות אמיתי. הם התחברו יחד ותקשרו ביניהם ללא ידיעת השפה העברית, כי לא למדו באולפן. ידיעת השפה ורכישתה נעשו תוך כדי חיי היום יום. הם שיחקו ולמדו מילים תוך כדי התנהלות וקשר יום יומי ללא ידיעה קודמת של השפה. משחקי החברה הנפוצים היו: תופסת, כדורגל, רוגבי, כאשר הקבוצות היו מתחלקות על פי המוצא, המדינה ממנה באו.

סבא אריה בצעירותו

סבא התחיל את לימודיו בארץ בכיתה ו' בבית ספר "יזרעאליה". כשליש מתלמידי הכיתה היו עולים חדשים. במהלך השיעור היו עושים הפסקות לתרגום החומר מעברית לשפת המוצא (רומנית). כך החלה דרכו הלימודית חברתית בארץ מגיל 12. את חגיגת בר המצווה שלו חגג בבית הכנסת, בעברית, ובארוחה חגיגית משפחתית בבית. מהוריו קיבל מתנת בר מצווה שעון, שאת מספרי השעון החליפו אותיות האלף בית.

החל מגיל 12 סבי פילס את דרכו במדינה ובחברה הישראלית בכוחות עצמו והתקדם תוך התמודדות לא פשוטה עם קשיי שפה, קליטה והסתגלות והצליח להקים משפחה במדינה שאותה הוא אוהב.

הזוית האישית

ליאור בן ארי