מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייה לארץ ושליחות בברזיל

אני וסבתא
רבקה עם תלמידות בפטרופוליס
סיפור חייה של רבקה בינימיני

תמונה 1
נולדתי בצ'כוסלובקיה (כיום זה מחולק לארצות צ'כיה וסלובקיה)

הייתי בגרמניה במחנות ריכוז

בהונגריה הייתי אחרי המלחמה כמה חודשים

בצרפת בדרך לישראל הייתי חצי שנה

ארץ ישראל (כמה פעמים הייתי ועברתי לגור במקום אחר ובסוף חזרתי לארץ)

ברזיל – הייתי שם בשליחות הרבי 45 שנה

נולדתי בסלובקיה. הלכתי לבית ספר יהודי עד גיל 14 כי מגיל זה סגרו את בית הספר.

בגיל 14 הייתי גננת של ילדים בבונקר שהם התחבאו שם.

כשהייתי בגיל 17 לקחו אותנו למחנה אושוויץ ואחר כך למחנה עבודה בגרמניה. אחרי שנה השתחררתי בסיום המלחמה ונסעתי יחד עם אחותי בקבוצה של פועלי אגודת ישראל שארגנו עליה לא לגאלית ונסעו לצרפת לחצי שנה שם חיכינו לאוניה של עליה ב'.

בצרפת הייתי ב-2 מקומות שונים שם התאספו ילדים שהגיעו ממחנות וממנזרים, פליטי מלחמה.

בצרפת עלינו על האוניה "בריה" באמצע הים האנגלים תפסו את האוניה שלנו וציוו עלינו לחזור לאירופה, אבל כשהאנגלים התרחקו רב החובל התקשר לקפריסין ומשם שלחו פלי"ם- סירת דייגים גדולה ועליה נסעו 1100 איש.

הרגליים היו תלויות כלפי הים והידיים החזיקו חבל, וכך שטנו יום ולילה עד שהגענו לארץ. האנגלים לקחו אותנו למחנה פליטים בעתלית ושם היינו 6 שבועות. רק שם אישרו לנו להיכנס לארץ.

גרתי אצל אחותי שנה, למדתי עברית ולימודים כדי להיכנס לסמינר למורות. אחרי שנה נבחנתי לסמינר תלפיות למדתי שנתיים וקבלתי תעודה של מורה וגננת, אחרי הלימודים התקבלתי כגננת בקיבוץ יבנה, שם התחתנתי וגרתי בקיבוץ יבנה שנה. אחרי שנה יצאנו מהקיבוץ וגרנו בבית מאיר שנתיים, בעלי היה שם מפקד איזור ואני הייתי גננת בגן ילדים, שם נולדה לי הבת הראשונה רחל.

אח"כ יצאנו מבית מאיר, גרנו בירושלים שנתיים ושם נולדה לנו הבת השניה, עד שהציעו לנו הצעת שליחות לברזיל (1954) יצאנו לשליחות מטעם הסוכנות ושם פתחנו בריו דה זנרו את ביה"ס העברי הדתי הראשון. בברזיל נולד לי הבן הקטן אברהם דוד.

אחרי 3 שנים חזרנו לארץ והציעו לי להיות מפקחת על גני ילדים באיזור דרום עד אילת, היו לי 120 גנים!אחרי 6 שנים שוב ביקשו שנבוא לברזיל לאותו בית ספר ונסענו שוב, הפעם כבר היינו בקשר עם הרבי. שוב חיינו 3 שנים בברזיל באותו בית ספר ואחרי 3 שנים בעלי פתח ישיבה ראשונה בברזיל זה היה בפטרופוליס בתוך ההרים בג'ונגל ביער באחוזה יפה מאוד.

באותן השנים פתחתי מכללה לבנות כדי שלבחורים בישיבה יהיה עם מי להתחתן כי לא היו בנות דתיות בברזיל, ניהלתי ולימדתי במכללה וגם הבת שלי והכלה שלי היו מורות שם. המכללה נסגרה אחרי 8 שנים בגלל עניני ביטחון, באותם השנים הייתי נוסעת פעם בשבוע לריו ומוסרת שיעורי יהדות לנשים ברזילאיות.
 
נשארנו בפטרופוליס בישיבה, וגם שם אני עבדתי, ניהלתי את מטבח הישיבה וכל האוכל והקניות והטבחיות, באותם 45 שנים הייתה הרבה פעילות באו הרבה בעלי תשובה ללמוד אצלנו, בסופי שבוע נתתי הרצאות ושיעורים לנשים כל השנים, וכמובן שברכותיו של הרבי לישיבה עזרו לנו ברגעים קשים ושמחים.

בשנת 2008 יצאנו לגמלאות החלטנו שאנחנו חוזרים לארץ, והתיישבנו בכפר חב"ד ליד הבת שלי רחל.

רגעים של נחת:

חפץ יקר לי

המוזיקה אצלנו עוברת מדור לדור אבא שלי היה מלחין שירים קטעי תפילה וזמירות לשבת. גם הבת שלי מנגנת, והנכדים והנינים אוהבים מאד לשיר ולחבר שירים

 

מילון

פועלי אגודת ישראל
תנועת פועלים חרדית אשר יצאה משורות אגודת-ישראל והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית

ציטוטים

”הרגליים היו תלויות כלפי הים והידיים החזיקו חבל“

הקשר הרב דורי