מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בשנת 1945.

זיכרון ילדות שהיה לי: אבא שלי התחבא בתוך ארון. לא הבנתי מדוע אבא מתחבא ופוחד. אמא סיפרה לנו, האחים, שהמשטרה מחפשת את אבא כדי להכניס אותו לבית הסוהר. לא הבנתי מדוע היהודים פחדו מהעיראקים בכלל, ואז אמרו ההורים שקמה מדינה יהודית בארץ ישראל והערבים מתנקמים ביהודים.

משטרת עירק עצרה הרבה יהודים שהיו פעילים למען העליה לארץ ישראל. היו יהודים רבים שברחו דרך איראן לישראל. הפעילים בעיראק עזרו לילדים ולנוער לעלות לארץ.

הורי עלו לארץ ישראל בשנת 1951. את הרכוש השאירו בעיראק, המשטר לא נתן ליהודים למכור את בתיהם ורכושם. את הזהב החביאו בתוך דפנות המזוודות. להוריי היה רכוש גדול בעיראק. אבא נתן לבן דודה שלו כסף כדי לקנות בית בארץ, והוא קנה בית בלוד. אנחנו הגענו לארץ ישראל אחרי שבן הדודה קנה בית בישראל.

הייתי בת חמש כשהגענו לארץ ישראל. לקחו אותנו ישר לגן יבנה, לאוהלים. היה קשה לגור באוהל. בגשמים החזקים האוהל נפל עלינו, השרותים והמקלחות היו מחוץ לאוהל והיינו נאלצים לחכות בתור להיכנס לשרותים ולמקלחות. היינו מקבלים תלושים על מנת לקבל אוכל. אבא עבד קשה לפרנס את המשפחה בכל סוגי העבודות האפשריים.

בלוד נכנסתי לגן חובה והכרתי המון חברים. אני זוכרת שטיפסנו על עצים, קטפנו פרי הדר, גם סברס קטפנו ומכרנו. שיחקנו בתופסת. כל היום שיחקנו בחוץ וההורים לא דאגו לנו כלל, כמו שעתה דואגים לילדים ולנכדים. הייתי רוכבת על אופניים לבית הספר התיכון, לא כמו היום שמסיעים את הילדים לבית הספר. להורים היה קשה להיקלט בארץ. לקח להם הרבה זמן לקלוט את השפה.

לצבא לא הרשו לי ללכת מאחר וזה לא היה מקובל שנערות יתגייסו לצה"ל. אני מאוד רציתי להתגייס אך הורי לא הרשו לי.

אני זוכרת את תקופת הילדות כתקופה שהיה בה כיף, שההורים לא דאגו לנו, ושיחקנו בחוץ עד שעה מאוחרת בחופשות.

הזוית האישית

סבתא אושרה: נהניתי מאוד מכל המפגשים. היה לנו כיף לפגוש את כל הסבים והסבתות של הילדים האחרים ואני מאוד רוצה שתכנית "הקשר הרב דורי" תמשיך גם לילדים הבאים.

ארבל: נהניתי מכל מפגש ומפגש ולמדתי יותר להכיר את סבתא שלי ומאוד התחברנו זה לזה.