מאגר סיפורי מורשת

אני סימה אספוב נולדתי בשנת 1940, דיברנו בילדותי קווקזית, רוסית, וטורקית. לפני הנישואין שם המשפחה שלי היה גלילוב. אני ובעלי אסף עלינו לארץ מקווקז בשנת 1979 יחד עם שלושת ילדי שנולדו בבאקו שבקווקז כמוני. בתי הייתה בת 11 חודשים כשעלינו ארצה.

כשהגענו ארצה לא דיברנו עברית ולא התאפשר לי ללכת לאולפן ללמוד עברית כי הייתי מטופלת בשלושת ילדי הקטנים. בעלי התחיל לעבוד כאזרח עובד צה"ל. אני קיבלתי מכתבים ולא ידעתי לקרוא אותם בגלל שהם היו בעברית, ולכן פניתי לפקידים דוברי רוסית שיעזרו לי, אך הם סירבו לדבר איתי ברוסית והקשו עליי מאוד, סיטואציה זו חזרה על עצמה מספר רב של פעמים ולכן זאת חוויה לא נעימה משנותיי הראשונות כאן בארץ, שאני זוכרת עד היום ואותה לעולם לא אשכח.

הסוכנות היהודית קלטה אותנו בארץ, קיבלנו מיטות וציוד בסיסי. קיבלנו דירה מ"עמידר" אותה רכשנו  לאחר כשנה כי רצינו שיהיה לנו נכס. עברו השנים ובשנת 1998 מכרנו את הדירה שהייתה בבניין וקנינו דירת גן, גם היא בנצרת עלית, עם גינה גדולה, כפי שחלמנו תמיד. שתלנו בגינה פירות, ירקות, עצים, וצמחים רבים אותם אנו מטפחים עד היום.

כאשר עלינו ארצה בשנת 1979, החיים היו פשוטים. לא נהגנו לנעול את דלתות ביתנו, הילדים שיחקו ברחוב, בלי פלאפונים בניגוד למה שקורה היום. ישבנו בספסלים יחד בספסלי השכונה, בילינו יחד, אכלנו ושתינו עולים חדשים וותיקים יחד כמו משפחה אחת גדולה. זאת הייתה תקופה יפה של הרגשת ה ביחד. במשך השנים, כשהתבגרתי וילדי גדלו ואף התחתנו, ונולדו נכדיי, אורח החיים בישראל השתנה, היחסים נהיו קרירים יותר, אנשים יותר מכונסים בבתים ופחות נפגשים עם חברים ושכנים. תחושת הביחד די התפוגגה וכולם עסוקים בתוך בתיהם.

בכל שנה, מאז עלייתנו, אנו נוהגים לקיים ביקור שורשים בקווקז, ביקרנו בביתנו והדיירים שגרים בבית זה, בקווקז, אירחו אותנו יפה וזה היה אירוע מאוד מרגש עבורנו. נהגנו לבקר את משפחתנו שנשארה שם. לאחרונה בעלי התבגר וחלה ולכן אנחנו כבר לא מבקרים בקווקז.

אני ובעלי נוהגים לשתות תה מקומקום מיוחד אותו הבאנו מקווקז, את המנהג הזה הבאנו מביתנו וחיינו בקווקז ואנחנו משמרים מנהג זה עד היום. היום אנו נוהגים לשתות את התה מקומקום חדש אותו אנו קונים בכל שנה מרוכל בשוק שמביא מקווקז, קומקום שעשויי מחרסינה מיוחדת, קומקום זה, נותן לתה טעם מיוחד אותו אנחנו עדיין זוכרים מהשנים בקווקז. לפעמים אחד מבני משפחתנו מגיע לביקור מולדת ומביא לנו קומקום חדש. אני ומשפחתי מאוד מאוד מתגעגעים לתקופה הזו, לריחות, לטעמים ולכלים המיוחדים מקווקז.

קומקום התה המיוחד אותו הבאנו מקווקז

הקומקום מקווקז שאנו נוהגים לשתות ממנו

הזוית האישית

רביד לדאני: במהלך העבודה נהניתי מאוד למדתי המון דברים חדשים על סבא וסבתא שלי, היה כיף וחשוב להרחיב ולדעת על חוויות העלייה והקליטה שלהם פה בארץ.