מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב אנגלנדר. נולדתי בשנת 1947 בעיר קלן שבגרמניה, להורים ניצולי שואה.

 

עלינו לארץ ישראל בשנת 1950, כאשר הייתי בן שנתיים וחצי. עלינו לארץ באוניה במסגרת הסוכנות היהודית. נקלטנו בארץ במחנה עולים הנמצא ב"פרדס-חנה" בתנאים קשים (מעברה) גרנו באוהלים. נאמר לנו שהמצב הוא זמני עד שיבנו לנו בית.

 

לאחר שנה, ב-1951, העבירו אותנו לבית מגורים ביישוב הנקרא: "גבעת אולגה" (ליד חדרה). למשפחה שלנו היו הרבה מאוד קשיים: לא ידענו לדבר בשפה העברית, היה קושי וקליטה בעבודה של אבי, לא היה לנו מספיק אוכל ובנוסף את מה שאכלנו קיבלנו מקצבה של תלושים.

 

היינו מקררים את המזון רק באמצעות קרח. לא היה מקרר בכל בית כמו היום. היינו 4 נפשות: אבא, אימא, אח בן 4 ואני הייתי בן שנתיים. התנאים הללו נוצרו כתוצאה מהכרזת המדינה. המדינה חדשה שקמה היתה צריכה להקים מוסדות, בתי ספר, כבישים ולקלוט עלייה של 600,000 איש. המדינה היתה צריכה לדאוג לכלכלה שלהם ולבנות צבא שיילחם במדינות ערב שניסו למנוע את החזרה של העם היהודי לארצו ולמולדתו, שהוא גורש ממנה. עד היום הערבים לא משלימים עם קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.