מאגר סיפורי מורשת

המסע מצ'ילה לישראל בעליית הנוער

שמי אברהם הרדוף. נולדתי בצ'ילה בשנת 1943 בעיר בשם סן חוויאר. בשנת 1954 ההורים החליטו לשלוח אותנו לישראל עם קבוצה של 24 נערים. בעליית הנוער מצ'ילה טסנו לבואנוס איירס שארגנטינה, שם חנינו ארבעה ימים. משם עלינו על אנייה בשם נגבה. זאת הייתה אנייה ישראלית קטנה שהתנדנדה בגלים. כל חברי הקבוצה שלנו סבלו מבחילות וסחרחורות חוץ ממני, שהייתי הקטן מכולם. השייט נמשך שלושה חודשים. מארגנטינה שטנו לברזיל. חנינו שם שמונה ימים. משם שטנו למרסי שבצרפת, שם הינו שמונה ימים.

במרסי שהיינו שמונה ימים וירדו לעיר. כילד התלהבתי מהלונה פארק, הינו משחקים בו המון. במרסי עלתה קבוצה גדולה של תושבים שהצטרפו אלינו להפלגה להפליג לדקר (עיר הבירה של סנגל, שהייתה בשליטת צרפת). אני, הילד הקטן ביותר, שיחקתי איתם כדורגל על הספינה.

בדקר בירת סנגל חנינו כמה ימים. הקבוצה ירדה להסתובב בעיר דקר. מאחר והייתי הקטן ביותר השאירו אותי באנייה. אני התגנבתי  וירדתי מהספינה והסתובבתי בעיר דקר ללא רשות. היו המון אנשים שרצו אחרי ברחוב, כי זה היה יוצא דופן שילד לבן בודד מסתובב לבד. הם רצו ורדפו אחרי ואני מאוד פחדתי וברחתי מהר מאוד ועליתי בחזרה לאנייה.  אחרי יומיים שטנו לאיטליה. חנינו זמן מסוים באיטליה. בתחנה האחרונה הגענו לנמל חיפה, שם הורידו אותנו מהאנייה וחפפו לנו את הראש עם נפט שלא יהיו לנו כינים.

עם חברי במסע לארץ ישראל

אחר כך עלינו על אוטובוס ונסענו המון זמן, ישר לקיבוץ איילת השחר. שם הורידו אותנו. נשארנו באיילת השחר כקבוצה והתחלנו ללמוד עברית במשך כחודשיים. אחר כך פיצלו אותנו לכיתות. אותי העבירו לכיתה ה'. לכל כתה היה שם, לכתה שלי קראו קבוצת "מענית". מאחר  והיינו ילדים בודדים ללא משפחות, חברי הקיבוץ אימצו אותנו. בתור ילד בודד, בלי הורים בארץ, כל פעם הייתי מאומץ עלי ידי משפחות של בני הכיתה שלי.

עם חברתי

הזוית האישית

יפתח: נהנתי להשתתף בתכנית עם סבא שלי ולתעד את סיפורו.

סבא אברהם: שמחתי להגיע למפגשים ולספר ליפתח את סיפור העלייה שלי.