מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיראק בעיר בצרה, עליתי ארצה בגיל 8, בלי ההורים בעליה בלתי לגלית בשנת 1949.

בערב העלייה אמי הלבישה אותי בהרבה שמלות, שכבות שכבות, כי אסור היה לסחוב משאות, לא יכולנו לסחוב אתנו הרבה דברים.

 

יצאנו אני ואחותי בת ה-10 עם אנשים שלא הכרנו. התנועה הציונית שיחדה את הערבים ששמרו בגבול עיראק-פרס, נתנו להם כסף והם הסכימו להבריח אותנו לפרס. אותי סחבו על הגב עד שהגענו לנהר שט אל ערב, שם הועברנו לסירה היה פחד נורא  שנטבע בדרך. אחרי תלאות, הגענו לפרס ונשארנו שם כשלושה שבועות.

 

משם הטיסו אותנו לארץ ישראל. אנשי עלית הנוער קבלו אותנו והעבירו אותנו למוסד כפר הנוער בן-שמן,

בכפר זה עברה ילדותי'.

 

מאוחר יותר עלו גם הורי ארצה בשנת 1951. הם חיו במעברה באהל והתקדמו ועברו ל"צריף".

רק שנתיים לאחר עלייתם, בעזרתה של אחותי הגדולה, הצלחנו למצוא אחד את השני וסוף סוף נפגשתי עם הוריי.

כעת אני פנסיונרית ועוסקת בדברים להנאתי בלבד, לטייל ברחבי הארץ ולפעמים גם לחוץ לארץ.