מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל ואני סבתא של רותם, הלומד בבית ספר אשלים בראשון לציון.

נקראתי בשם זה על שם סבתי. שם אבי היה יוסף, שם אימי אורה. היו לי 6  אחים ואחיות: אמנון, יצחק, רבקה, חיים, לאה, אלי.

נולדתי בסוריה, בעיר  דמשק.

עליתי לארץ בשנת 1945,  כשאני בסך הכל בת 9.

גדלתי  בסוריה בבית עתיק, שבמרכזו חצר גדולה מסביבו ארבע דירות. השכונה היתה מאוכלסת רק ביהודים.

אבא היה סוחר בדים ואימא עקרת בית, שגידלה את הילדים. ההורים היו אנשים דתיים ונהלו בית חם ואוהב. אבא דאג לפרנסה, ואימא טפלה בבית.

בכל בוקר אבא הלך לבית הכנסת ודאג שגם הבנים ילכו לתפילה. היה חשוב להם לדאוג אחד לשני, ללוות לבית הספר ולשמור האחד על השני. הם היו אנשים חמים ונהלו בית פתוח, זכורני שתמיד היו אנשים בבית וביחד חגגנו בחגים.

העלייה ארצה

עלייתי לארץ בגיל 9  – בעלייה בלתי לגאלית. התארגנה קבוצה בסוריה והשליח מהארץ הוביל את הקבוצה בלילה, בחושך, בשקט דרך הגבול.

עליתי לארץ עם אחותי הקטנה ממני בשנתיים ופה בארץ, עליית הנוער קבלה אותנו. בארץ קלטו אותי לעליית הנוער ונשלחתי למוסד ילדים. בהתחלה היה קשה בלי משפחה ובלי שפה. תארו לכם ילדה קטנה ללא משפחה, במקום חדש, לא מוכר.

עם הזמן הסתגלתי וכעבור 3 שנים הגיעו גם ההורים. בסוריה היתה תנועת החלוץ, שדירבנה ועודדה את הנוער לעלות לארץ. האח הבכור עלה לארץ ובעקבות הגעגועים של ההורים הביאו גם אותם לארץ.

מוסד הילדים היה ממוקם בתוך פרדס, מלא פרחים. אהבתי את היחס והטיפול שהרעיפו עלינו, אבל מאוד התגעגעתי להורים. אהבתי את השבת ואת החגים שהיו מאוד חמים. לא אהבתי וגם פחדתי מהשועלים שיללו כל הלילה.

השירות הצבאי וההיכרות עם בעלי

בצבא שירתתי בגדנ"ע. בזמן שרותי הצבאי, השתתפתי בצעדת 4 הימים והסיום היה בירושלים. ובעקבות זאת נבחרתי לנסיעה לצעדה בהולנד, לציון מלחמת העולם השנייה.

את בעלי הכרתי במסגרת עבודתי. נפגשנו כאשר רשמתי חניכה שלי ללמוד מחשבים ושמעון היה האחראי.

עבדתי שנים רבות בתחום הרווחה ועזרתי להמון אנשים. אהבתי מאד את הקשר עם האנשים.  על כך זכיתי לאות העובד המצטיין עם הנשיא עזר ויצמן.

התחתנתי בשנת 1963, הייתי בת 26. התחתנתי באולם בבת ים ואת ירח הדבש בילינו בקיבוץ כפר סולד.

קישור לסיפורי: חוויתי לידה מחדש כשעליתי לארץ בגיל תשע

קישור לסיפורי: שתי ילדות קטנות עולות לבד לישראל

קישור לסיפור של סבא שמעון גוילי: כילד במלחמת העולם השנייה ונדודים מפחד הגרמנים

הזוית האישית

אני סבתא של רותם וחשוב לי מאד הקשר איתו. אנחנו משפחה שאוהבת להפגש וכשרותם ביקש להשתתף בפרוייקט נעננו בשמחה. כל יום שני אנחנו מגיעים לבית הספר ונהנים מהפעילויות והאנשים.