מאגר סיפורי מורשת

פרטי משפחת מורוז

סבא רבא שלי ברל מורוז היה בעל מפעל לעיבוד עץ בעיר קייב שבאוקרינה. בשנת 1910 הוא החל בבניית בית מפואר בעל 7 קומות שעד היום נקרא "בית מורוזוב" ועליו נמצא כיום שילוט של ״אתר שמור״ עקב היותו מבנה ארכיטקטוני מיוחד.

בית מורזוב

לסבא רבא שלי היו 5 ילדים, אחד מהם סבי ושמו יוסף. הוא התחתן עם פאינה גומלסקי ולהם היו שני בנים: משה ויונה. משה הוא אבי.

אחרי המהפכה בשנת 1917 הקומוניסטים הלאימו את הבית והמשפחה התפזרה ברחבי העיר קייב. אבא שלי, משה מורוז, היה תלמיד מצטיין, הוא דיבר מספר שפות: גרמנית, צרפתית, אנגלית, רוסית ואוקראינית. לאחר סיום בית ספר אבא שלי התקבל למכון הרפואה בקייב וסיים אותו בהצטיינות. בתחילת מלחמת העולם השנייה אבא שירת בצבא האדום כקצין רפואה. הוא התקדם עם הצבא מסטלינגרד עד ברלין. בזמן המלחמה הוא הכיר רופאה צבאית, פאינה אקסלרוד, והתחתן איתה בשנה האחרונה למלחמה. כאשר הצבא האדום שחרר את פולין מהנאצים ההורים שלי שהיו קציני רפואה שרתו שם בבית החולים הצבאי ואני נולדתי בעיר רדום בתאריך 11/12/1945.

סבא רבא שלי ומשפחתו, כולל סבא (יוסף) וסבתא (פאינה) שלי, נטבחו על ידי הנאצים במקום הנקרא בבי יער שבעיר קייב, אשר היתה כבושה על ידי הנאצים במהלך המלחמה.

בשנת 1946 ההורים שלי חזרו מפולין לקייב ומקייב הם נסעו לעיר בשם צ'רנוביץ' באוקראינה המערבית שם הם עבדו כרופאים ואני למדתי בבית ספר עיוני מספר 1 במשך 11 שנים. אבא שלי משה תמיד חלם להגיע לישראל והוא שמע ברדיו את תחנת "קול ישראל" בשפה הרוסית. תחנת רדיו זאת הייתה אז אסורה לשמיעה בברית המועצות והשלטונות ביצעו הפרעות מכוונות לשיבוש השידור. זכורה לי תוכנית ב"קול ישראל" שהיתה אחרי מלחמת ששת הימים בה דובר על מצעד שהציג את הציוד הצבאי הרוסי שנלקח על ידי צה"ל מצבאות ערב לאחר הניצחון. כל יהודי ברית המועצות היו שמחים וגאים עקב ניצחון זה וזו הייתה תחילתה של התנועה היהודית הציונית תוך הגשמת שאיפותיה לעלות יהודים לארץ ישראל.

תקופת זמן בין בית ספר לעליה

ב-1963 עברתי את בחינות הכניסה בהצלחה והתחלתי ללמוד הנדסת מכונות בתחום מסופי דלק, גז וקווים ארציים להובלת סוגי דלק וגז במכון הנפט בעיר מוסקבה. במקביל ללימודים אזרחיים סיימתי גם קורס קצינים, אשר כלל בין היתר טירונות, לימודים ומבחנים במחנה צבאי. המורים היו קצינים בדרגות סגן אלוף/אלוף משנה.

יוסף מורוז בלימודים 

באחד הימים הגיע למחנה מרצה בדרגת אלוף וסיפר לנו על מתקפה שביצע חיל האוויר הישראלי על שדות התעופה של מדינות ערב וחיסול חיל האוויר שלהן במלחמת ששת הימים. אחת המסקנות של הרוסים מפעולת ישראל הייתה הפרדה פיזית על ידי מיגון בין המטוסים, דבר שהתחיל להתבצע מייד לאחר מלחמת ששת הימים. ב-1968 סיימתי את לימודיי לתואר שני במכון הנפט ובמשך שנה עבדתי כמהנדס ביצוע באזור אורל בהקמת מתקנים עיליים ותת-קרקעיים לאיחסון גז. לאחר מכן עברתי לעבוד באזור העיר ירבן שבארמניה שם עבדתי שנתיים בתפקיד מהנדס שטח בתחום בניית מאגרי גז תת-קרקעיים בתוך שכבות מלח. פרויקט זה היה חדשני בזמנו ועבורו קיבלנו הוראות מההנהלה מה מותר להראות לנציגי מדינות המבקרות את הפרויקט.

בשנת 1970 התחילו יהודים רבים מברית המועצות לעלות לארץ ישראל. התהליך לא היה פשוט והיינו צריכים לעבור תהליך מורכב לקבלת אישור יציאה מברית המועצות. הקשיים היו רבים : ראשית, ההורים שלי פוטרו מעבודתם ואני הייתי צריך לחפש עבודה אחרת שלא מצריכה סיווג ביטחוני. מ-1971 ל-1973 עבדתי כמתכנן צנרת בחברה הנדסית בעיר צ'רנוביץ' עד לקבלת אישור עליה לארץ ישראל. ב-1971 התחתנתי עם שרה גורביץ',תלמידת שנה אחרונה של מכון לרפואה, ובמאי 1973 עלינו לישראל עם ההורים שלי ושלה. שיכנו אותנו באולפן קליטה באשדוד שם גם למדנו את השפה העברית. לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים התנדבתי מטעם מרכז הקליטה למשימות שונות למען הצבא: עבודה במפעל להתקנת מערכות ציוד רפואי, בנמל – הכנת תפוחי אדמה למשלוח לצבא, במפעל אלתא – חפירת תעלות.

פעילות למען המדינה

בחודש דצמבר 1973 התחלתי לעבוד בחב׳ מגל(מפעלי נפט וגז לישראל בע״מ). עקב המצב הביטחוני רוב אנשי החברה היו מגויסים לצבא ואותי שלחו לתחנת השאיבה בעין זיק שסיפקה נפט גולמי מקו דלק של חב׳ קו צינור אילת- אשקלון למפעלים כימיים בדרום הארץ. קיבלתי מנציג החברה ספר המתקן באנגלית, עוזי עם כדורים, מספר כריכים ונשארתי 3 ימים רצופים בהם הפעלתי משאבות להזרמת נפט ל-3 מפעלים: מפעלי ים המלח, תשלובת ערד, אורון. במשך כ- 15 שנים עבדתי בחברה זו בתפקיד מהנדס ביצוע וכמתכנן מתקני אספקת גז טבעי להסבת מפעלים ממזוט לגז.

שנת 1974 התגייסתי לצה״ל, עשיתי טירונות בשריון (למרות שהייתי קצין ברוסיה בסיום מכון הנפט במוסקבה) ומשם הועברתי לגדוד איכון של תותחנים לסוללת המודדים בה שירתו רוב המהנדסים שעלו לישראל. שירתתי במילואים במשך 18 שנים. הייתי בסיני, עזה, שכם, לבנון והרבה מקומות אחרים. מאוד אהבתי לעשות מילואים והיה לי מאוד עצוב לקבל את מכתב השחרור. רציתי להמשיך להתנדב אבל אשתי הטילה וטו.

אחד הפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות בו הייתי מעורב היה תכנון, ביצוע ותפעול קו גז טבעי ״10 שדות-ערד. קו זה באורך כ-108 ק״מ סיפק גז ממושב שדות, שהיה בסיני, למאגר הגז הקיים באזור עיר ערד ולכל המפעלים הכימיים בדרום הארץ עד למסירת השטח למצרים. למזלנו הספקנו לרוקן את מאגר הגז לפני החזרת השטח. מאוגוסט 1988 ועד סוף 2013 עבדתי בתפקיד מנהל הפרויקטים בחב' תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ וביצעתי פרויקטים של תשתיות עבור חברת החשמל, שדות התעופה, בתי זיקוק ומפעלים שונים. במשך עבודתי בחברת תשתיות נפט ואנרגיה נבחרתי מספר פעמים כעובד מצטיין וקיבלתי פרס מפעל חיים. בסוף שנת 2013 יצאתי לגמלאות ובסוף שנת 2016 התבקשתי לחזור לעבודתי הישנה ולעזור לאגף ההנדסה עקב ריבוי פרויקטים ובשנת 2017 עבדתי בחברה במשרה מלאה במשך כל השנה. לאחרונה יצאתי שוב לגמלאות .

אשתי שרה עברה השתלמות רופאים בבית חולים קפלן, שם עבדה 5 שנים ולאחר מכן המשיכה לעבוד בתפקיד רופאת משפחה באשדוד עד שנת 2010, ובשנה זו יצאה לגמלאות.

ילדים

ביוני 1973, כשבועיים אחרי שעלינו ארצה, נולד בננו הבכור ברוך ובשנת 1977 נולדה לנו בת בשם אביב. ברוך סיים בית ספר עיוני באשדוד, התגייס לצה"ל, סיים קורס קצינים ולאחר 4 שנות שירות עבד כמאבטח בנמל אשדוד עד שהתקבל לאוניברסיטת ירושלים לתחום מדעי המדינה וערבית. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד באינטל שם הוא עובד עד היום. הוא התחתן בשנת 2011 עם נרדית ולהם 2 ילדים.

אביב סיימה בית ספר עיוני באשדוד, התגייסה לצה"ל ושירתה באוגדת צנחנים ברמלה כמפעילת מחשב. לאחר שירותה הצבאי למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה ותואר שני במנהל עסקים. לאחר סיום הלימודים היא עבדה מספר שנים בבנק ולאחר מכן התקבלה לחברת ההייטק IBM בה היא עובדת עד היום. בשנת 2001 אביב התחתנה עם אילן ונולדו להם 3 ילדים: גיא, עמית, דנה.

המשפחה המורחבת מתאספת באירועים משפחתיים בדרך כלל אצל ברוך, שגר בכוכב יאיר בבית עם גינה. כשהילדים שלי היו צעירים אהבנו לטייל בארץ, ללכת לבריכות שחייה ולים. אחת מהחוויות הקשורות לארץ הייתה ליווי הילדים בזמן שרותם בצה"ל: השתתפות בטקסים, אספקת אוכל כשהילדים נשארו שבת בבסיס ונסיעות והסעות בין בסיסי צה״ל. הטקס הזכור לי במיוחד הוא סיום קורס קציני הנדסה קרבית של בני ברוך. זה היה מעמד מאוד מאוד מרגש עבורי שגרם לי לגאווה גדולה.

הזוית האישית

סבא יוסף: הביקור המשותף עם הנכד שלי עמית בבית התפוצות, אותו ערכנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי מדגיש ומבהיר בצורה ברורה את הגורל המשותף של יהודים מכל המדינות ושרק במדינת ישראל יהודי מרגיש שהוא נמצא בבית. בנוסף, בישראל מתבצע תהליך איחוד העם כאשר יוצאי מדינות שונות מקימים משפחות חדשות .

גם משפחתי המורחבת כיום היא הוכחה קיימת לבליל של עדות ולנכדים שלי למעשה ישנם שורשים מאוקראינה, פולין, מרוקו, גרמניה, רומניה והונגריה. ובסוף הסיפור – עם ישראל חי !!!