מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אהרון לוי, נולדתי בשנת 1941 בתימן. עלינו מתימן בשנת 1944 ( ארבע שנים לפני קום המדינה ) ההורים שלי והסבים שלי תמיד שאפו לעלות לארץ ישראל, ארץ האבות, כי הם היו אנשים מאוד דתיים וכל חייהם היו סיפוריי התורה והתנ"ך. הם החליטו שזה הזמן לעלות לארץ ישראל, כאשר באו שליחים מארץ ישראל ואמרו שלארץ ישראל מתחילים לבוא הרבה יהודים. כך הוריי החליטו סופית שהם עולים לישראל. הייתי בן שלוש ואחותי הייתה בת שנתיים. ההורים שלי היו צעירים מאוד ועמנו נסעו גם ההורים של אבא שלי- הסבים שלי.

בתימן לא היו לנו כמובן מכוניות ויצאנו מהעיר שלנו צנעא ברגל עם חמורים, אנחנו הגדולים הלכנו ברגל ואת התינוקות הסיעו על החמורים. הדרך הייתה ארוכה מאוד וגם מסוכנת והיינו צריכים להיזהר מכל מיני שודדים. כיוון ההליכה היה לעדן שהיא עיר נמל ליד החוף של הים הערבי, אורך הדרך היה בערך 300 קילומטר. בדרך אבא שלי חלה ונאלצנו לעצור באמצע הדרך עד שאבא יבריא.

הסבים שלי החליטו להמשיך את המסע עד לסביבות עדן. אנחנו נאלצנו להמתין עד שאבא יבריא, כאשר אבא סוף סוף הבריא המשכנו את דרכנו. הגענו לעיר עדן ועלינו על ספינה שהביאה אותנו עד לפורט סעיד שבמצריים. מפורט סעיד נסענו ברכבת עד לעתלית שבארץ ישראל. סבא וסבתא שלי הגיעו לישראל לפנינו בעקבות החלטתם להמשיך ולא לעצור.

הוריי היקרים אחיי סבתי היקרה ודודתי

כאשר הגענו לארץ הביאו אותנו למעברה. במעברה לא היה לנו היכן לגור לכן התאכסנו באוהלים שהביאו לנו. ההורים שלי עבדו מאוד קשה בשדות ובקטיף של עצי הדר. במעברה החיים היו מאוד קשים לא ידענו את השפה, ההורים עבדו מאוד קשה על מנת להביא פרנסה הביתה ורוב הזמן לא היו איתנו. באחד המקרים אפילו פרצו לנו לאוהל וגנבו חלק גדול מהציוד שהיה להורים שלי. המקרה היה מצער וביקשנו שיעבירו אותנו מהר למקום מגורים מכובד.

לפי מה שזכור לי זה שהעבירו אותנו לכפר סבא שם נתנו לנו דירת חדר אחד שהיה בו גם מטבח. נשארנו שם כמה שנים וההורים שלי עבדו בפרדס ובחקלאות. שם גם עליתי לכיתה א' וזכור לי שהדרך מהבית לבית הספר הייתה ארוכה מאוד. הייתי צריך ללכת לבד בשדות עד לבית הספר. גדלנו אחיי ואני והקמנו משפחות לתפארת.

תודה לכם הורים יקרים על כל מה שנאלצתם לעבור כדי שנוכל לגדול ולגור בארץ הקודש.

הזוית האישית

דנה: החוויה שלי עם סבא שלי הייתה מהנה מאוד משום שזה תמיד כיף לבלות זמן עם סבא ואני הייתי רוצה להגיד לו תודה רבה שהוא בא שיתף אותי בסיפור המשפחתי וכך רכשתי ידע חדש שלא היה לי בעבר. היה לי ממש כיף.