מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר את העלייה שלנו מתימן עלינו ארצה בשנת 1950.

לאחר ההכרזה להקמת המדינה בשנת 1948 נכנסו לביתנו בתימן, שבעים חיילים ערבים בטענה כי ליהודים יש נשק, הם נכנסו כדי למצוא נשק אך לא מצאו דבר. כשהחיליים הערבים נכנסו לבית אמא שלי לקחה את כל הילדים בריצה לבית הכנסת, כמובן שגם הגברים הלכו לבית הכנסת להתפלל מחמת הגזרה. אך אבי נשאר בבית יחד עם כל החיילים וגברים נוספים. לאחר חצי יום בערך החיילים עזבו את הבית וחזרנו הביתה מבית הכנסת. חיילים ערבים נוספים נכנסו לעוד בתים של יהודים.

כל יהודי העיר נשאו תפילה לביטול הגזירה ואכן כך קרה לאחר חצי יום ניתנה הוראה מלמעלה לעזוב את בתי היהודים. משנת 1948-1950 הייתה עלייה גדולה מתימן, אפשר לומר שכל יהודי תימן עלו ארצה בשנים אלו, הם עלו לארץ לאחר שעזבו את כל רכושם, עלו ללא דבר פרט לספרי קודש (בכתב יד), הספרים הועמסו לאנייה ונשלחו לארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל הייתה על חמורים, אני התיישבתי על חמור וליווה אותי ערבי שהלך ברגל, הלכנו ברגל במשך יום שלם, את התינוקות העמיסו על חמורים בתוך ארגזים. למחרת נסענו במשאיות ובתוך המשאית הייתה אישה בהריון שהקיאה כל הדרך, נסענו במשך כשבוע בתוך משאית והגענו לעדן (עיר שנשלטה על ידי האנגלים). שהינו מספר ימים בתוך האוהלים במשך הדרך הערבים ניסו כל הזמן לשדוד את המעט שהיהודים הצליחו לקחת איתם.

לפני הטיסה מעדן לארץ ישראל הגיעו מארץ ישראל משה שרת ועוד שני אנשים נוספים, זה היה לפני חג הפסח, הם ציידו אותנו במצות ואוכל של פסח וערכו ליל סדר לכל העולים.

אחרי פסח עלינו למטוס הגענו לראש העין ושם חיינו שלוש משפחות בתוך אוהל. בראש העין היינו הולכים למטבח המרכזי כדי לקבל אוכל, בתוך האוהל התרוצצו כל מיני יצורים קטנים כמו עכברים, עקרבים וכו'. בלילה היינו שומעים יריות שבאו מכיוון ירדן ובבוקר כילדים היינו שמחים למצוא קליעים ריקים.

אבי סיפר כי ספרי הקודש יקרים מאוד ועוד מספר חפצים שקנה מעדן נלקחו ממנו בארץ, בטענה שהערבים בתימן החרימו מאותם. אבי אמר מה שלא נלקח מאיתנו על ידי הערבים לקחו אחינו בארץ ישראל.

הזוית האישית

סיפורה של בתיה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ע"י התלמיד מתן שני מכתה יא' 3 בבית הספר התיכון מית"ר.

תלמידי כתה יא' 3 מתעדים את סיפורי כתת הותיקים בביה"ס מית"ר