עליה מרומניה לישראל
בשנת 1964 בהיותי בת 15 הורי הודיעו לי ולאחותי הקטנה כי קיבלנו אישור עליה לארץ ישראל מארץ מגורינו רומניה. היינו מאוד מופתעות כי לא ידענו דבר על ישראל.
ההורים שלנו היו אמנם ציונים אבל במשטר הקומוניסטי שהתקיים באותם הימים הפעילות הציונית הייתה אסורה לכן כל ההכנות כגון הבירוקרטיה הקשורה לבקשות להיתר עליה היו בסתר וללא ידיעת הילדים. לא ידענו מה מחכה לנו בארץ הרחוקה, איזו שפה מדברים שם, איזה אנשים חיים שם, איזה אקלים יש שם והמון המון שאלות עלו במוחנו. למרות זאת היינו מאוד סקרניות ונלהבות לקראת הרפתקה גדולה, שינוי כל כך גדול בחיים שלנו ובעיקר שינוי ללא אפשרות לחזרה. זה היה הדבר שהכי הדאיג אותנו כילדים שלא נוכל לחזור למחוזות ילדותינו, לחברים, לקרובים ולאומנת שהייתה לנו כמו אם.
הדרך לארץ ישראל ארכה חודשים רבים. למזלנו (וגם לצערנו) לא היו לנו חבילות רבות כיוון שאסור היה להוציא מארץ המוצא דבר מלבד כמה בגדים. הדרך שלנו ארכה חודשים רבים. ראשית נסענו מהעיר שלנו לעיר הבירה-בוקרשט שרק ממנה היו טיסות בין לאומיות. הנסיעה הזאת הייתה ברכבת מהבוקר עד הלילה. בבירה, בוקרשט לנו כמה לילות בבית מלון, זו הייתה הפעם הראשונה כילדות שהתאכסנו בבית מלון אמתי ואכלנו במסעדות. יעד הטיסה שלנו היה נאפולי שבאיטליה. שם שהינו כמה חודשים בבית מלון פשוט עם הרבה עולים חדשים וחיכינו שהסוכנות היהודית תסדיר את המשך הנסיעה שלנו.
זו חוויתי הראשונה מהעליה לארץ ישראל
השנה אני משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי" עם נכדתי יולי, בבית הספר רמת חן, ונהנת מהמפגשים המשותפים
מילון
בוקרשטהיא עיר הבירה והמרכז השלטוני-המדיני, הכלכלי, התעשייתי והמסחרי של רומניה. בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות . יהודי בוקרשט, עלו לישראל או היגרו לארצות אחרות וכיום מספר היהודים המקומיים בבוקרשט קטן מאוד.
ציטוטים
”היינו מאוד סקרניות ונלהבות לקראת הרפתקה גדולה, העליה לארץ ישראל“