עליה מעיראק והקמת הבית בישראל
הסיפור של אשר ארזוני
השם שלי הוא אשר. בערבית קוראים לי סעיד.
משמעות השם הוא מאושר, אושר.
נולדתי בעיראק בשנת 1944, ילד רביעי
במשפחה. היהודים חיו בעיראק בשלווה והיה להם מעמד טוב ומכובד.
עם הזמן המצב השתנה
והתחילו מאורעות, פוגרומים הידועים בשם פרהוד.
הזמנה לחתונה של ההורים שלי בעירק
אמא ואבא שלי
בגיל שש, בשנת 1951, החלה העלייה
לארץ ישראל. ראשית נסענו באוטובוסים לפרס. שהינו שם כשלושה
חודשים. מפרס טסנו לשדה
התעופה לוד, בארץ ישראל. מלוד העבירו אותנו למחנה העולים, שער העליה
בחיפה. חלק
הועברו גם לפרדס חנה. נתנו לנו את האפשרות לבחור מקום. היו שלוש אפשרויות: חירייה,
סקייה א' וכפר עאנה. אבא שלי, לאחר מחשבה, החליט לבחור בסקייה א. המקום היה קרוב
לתל השומר.
המשפחה שלי
בסקייה א', הכניסו אותנו לאוהלים. לא היה
פשוט באוהלים. המים לא היו נגישים. חילקו לנו את המים. חילקו לנו
גם תלושים כדי
לקבל אוכל. השירותים והאמבטיה היו רחוקים מאיתנו. המקום לא היה נקי. מזג האוויר
החורפי
הקשה עלינו מאוד. רוב הזמן ירד גשם, והיה סוער מאוד. האוהלים עפו ברוח
וחלקם התמלא במים. החליטו
להוציא את כל הילדים מהאוהלים. מול תל השומר היה צריף
גדול אליו הועברו כל הילדים. לפחות עד שמזג
האוויר ישתפר. אני זוכר שחילקו שם
לחמנייה ושוקו ושמיכות.
לאחר שחיינו באוהלים כשנה, בנו לנו
צריפים. עשו הגרלה וכל אחד, לפי מזלו, קיבל מקום לגור בו. היו צריפים
קרובים מאוד
לכל השירותים החיוניים, כגון מכולת, קופת חולים, בית ספר. והיו צריפים שהיו מאוד
מרוחקים.
כך חיינו לנו, משפחה של אחת עשרה נפשות
(שתי בנות ושישה בנים), כולל סבתא שלי, בצריף. הצריף היה ליד
בית הספר הדתי
"סעדיה גאון". למדתי בבית הספר עד כיתה ז'. הפסקתי ללמוד בבוקר מכיוון
שהייתי צריך לצאת לעבודה, צריך לעזור עד כמה שאפשר בבית. בערב הייתי ממשיך ללמוד.
בשעות הפנאי שלי הייתי הולך למועדון הגדנ"ע. היינו עורכים שם משחקי כדורגל עם כדור
שעשוי מגרב שמילאנו אותו בניירות. עם הזמן נכנסתי לקבוצת
בית"ר ואחר כך הצטרפתי
לקבוצת הפועל אור יהודה.
בעיראק אבא שלי היה חייט ידוע ומצליח. כאן
אבא עבד בפרדסים. לאחר מכן הוא עבר לעבוד במפעל כיתן ביחד
עם אחותי. אחי הבכור עבד
כמסגר, אח שלישי כנגר, ואני כחשמלאי. כל ההכנסות מהעבודה של האחים שלי,
היו לטובת
בניית בית. כך בנינו את הבית הראשון באור יהודה. בהתחלה בנינו שני חדרים ובהמשך,
לאחר
שחסכנו עוד כסף, בנינו את כל הבית. המעבר מן הצריף, שחיינו בו בצפיפות, לבית
הבנוי היה מאוד חשוב
ומאוד משמח.
כולנו עבדנו קשה עד לגיל הגיוס. התגייסתי
לצבא בשנת 1962 ושירתי עד 1965. במשך שנתיים וחצי הייתי בחיל השיריון. לאחר השחרור
המשכתי לעבוד בעבודות החשמל. התחתנתי, לאחר כשנה, ב 1966, נולד לי הבן הבכור.
זו הייתה תקופת המיתון.
התגייסתי למשטרת ישראל. כעבור חצי שנה המצב הכלכלי השתפר. חזרתי לעבודות החשמל. בשנת 1968 נולד לי בני השני ובשנת 1972 נולדה לי גם בת. היום אני בן שבעים שנה.
כל הילדים
שלי בעלי משפחות, ואני סבא לעשרה נכדים, שלושה מהם משרתים בצהל.
אבא שלי הגיע לגיל מאה. ולפני כשנה הוא
נפטר.
מילון
פרהודהתקפות נגד היהודים בעירק
כפר עאנה
כפר עאנה היה כפר ערבי ששכן בבקעת אונו, כ-11 קילומטרים מזרחית ליפו, עד לשנת 1948. הכפר נכבש ותושביו פונו במבצע חמץ, במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן סמוך לכביש הקרוי כיום כביש 412, במזרח אור יהודה
סקייה א'
בשנים 1953 -1950 הוקמו על שטחי הכפר מעברות סקיה א' וב' ואליהן הגיעו עולים מעיראק במבצע עזרא ונחמיה . המעברות כללו אוהלים ("בדונים") ...
ציטוטים
”אני בן שבעים, הילדים שלי בעלי משפחות, ואני סבא לעשרה נכדים, שלושה משרתים בצה"ל“