מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בדרום אפריקה בשנת 1943. הייתי רופאה וגידלתי שלושה ילדים. אחת מהן, בתי מרגוט, נישאה לישראלי וחיה עימו כאן בישראל.

בשנת 2014 לאחר מותו של בעלי, ד״ר ברנרד בוקי רבינוביץ׳, הצטרפתי למשפחתי בישראל. לפני שבאתי הייתי רופאה בדרום אפריקה. בין השנים 1994 ו- 2009 הייתי חברה בפרלמנט של דרום אפריקה מטעם מפלגת החרות – אינקטה. המפלגה שייצגה את שבט הזולו בראשותו של הצ׳יף מנגוסטו בוטולזי. הייתי עדה וגם השתתפתי בשינוי הדרמטי בשלטון שם, ממדינה שנשלטה על ידי מיעוט קטן של לבנים למדינה רב-גזעית בה כל האזרחים שווים ויכולים להשתתף בבחירות. זו הייתה תקופה מרתקת. בין היתר השתתפתי בדיונים על החוקה של המדינה וזו הייתה זכות גדולה להיות שותפה לאחד ממעשי הצדק הגדולים של דורנו. ממש כמו יציאת מצרים.

עלייה לישראל

הגעתי לישראל מדרום אפריקה במטוס של אל על ביום שישי ה-31.10.2014. אני כל כך התרגשתי כיוון שבאתי לגור ליד ביתי והנכדים שלי, אני הייתי גם קצת  לחוצה כי הכלבים שלי היו איתי במטוס. ברגע שיצאתי מהמטוס ונגעתי ברצפה של ישראל הגשמתי חלום שהיה לי שהיתי בת 17 ובאתי לביקור בישראל במשלחת נוער מדרום אפריקה. היה יום שישי ולמרות זאת תוך שעה וכבר הייתה לי תעודת זהות ומספר טלפון ישראלי, סוף סוף הייתי ישראלית. זה נס שיש ליהודים מדינה. שהגעתי לבית החדש שלי עם הכלבים שלי ראיתי את ביתי ובית החלומות שלי, הייתה בו גינה גדולה עם המון עצים וצמחיה. בשבועות הראשונים בקושי היו לי רהיטים, הייתה רק מיטה שולחן וכמה כיסאות, אבל זה היה מספיק בשבילי, כי רק היה לי חשוב שהייתי במדינת ישראל עם המשפחה שלי. כל הרהיטים שלי היו בדרום אפריקה. בגלל שהייתה שביתה, זה לקח כ-10 חודשים עד שכל הדברים שלי הגיעו.

סוף סוף התיישבתי בארץ ישראל ויכולתי להביא את הדברים האהובים עלי כמו עם הפסנתר שלי. קצת הגשמתי את חלומו של בעלי המנוח ד״ר ברנרד בוקי רבינוביץ. הוא בא לישראל להתנדב כרופא במלחמת קדש בסוף 1956 ונשאר עוד כשנה וחצי כרופא בבאר שבע ואחר כך בהדסה עין כרם. הוא אפילו היה הרופא שטיפל בפצועים בכנסת מן הרימון שהשליך שם משה דואק באוקטובר 1957, אבל אחר כך הוא המשיך להתמחות באנגליה וכבר לא שב ארצה (אלא לשניים או שלושה ביקורים בשנת 1968 ובשנות התשעים). הוא בטח היה שמח לדעת שבתו וב״ב וכן אלמנתו חיים בישראל.

כל זאת, בזכותם של הישראלים המדהימים, כולל חתני המיוחד שבעקבותיו כולנו התכנסנו כאן בארץ ישראל. הגיע האביב והשמש שוב זרחה והתחילו לי החיים הטובים בישראל. עכשיו אני לומדת עברית ויש לי רישיון נהיגה. אני מבקרת את בתי ואת הנכדים שלי, אני רואה את ההצגות שלהם, את המופעים שלהם ואת הטקסים שלהם. אני מאוד אוהבת מוזיקה ואני הולכת להמון קונצרטים. מאוד אכפת לי מהסביבה ואני מרצה בנושאים הקשורים לסביבה באוניברסיטאות.

בנוסף יש לי גינת ירק בבית. עזרתי בבית הספר חוב״ב להכין גינות ירק משלהם ולימדתי אותם על הסביבה. אני מאוד אוהבת לנגן בפסנתר ואני לומדת יצירות חדשות. אני מאוד אוהבת לטיל בפרדסים שליד הבית שלי ואני נהנית לצייר אותם ונופים אחרים במדינת ישראל. יש לי שכנים נחמדים שעוזרים לי בחיי היום יום. יש לי בית שהכל תקין ועובד כמו שצריך. יש לי שני כלבים שמחים מאוד.

הזוית האישית

סבתא רות רבינוביץ: היו לי חיים מאד מעניינים בדרום אפריקה אבל שמחתי מאד להצטרף לבתי ולמשפחתה בישראל. עכשיו אני מרגישה שאני במקום הטוב ביותר שיכולתי לבקש. החיים הם כמו גל, פעם למעלה פעם למטה. זה כל כך מקסים לגלוש על הגל הגבוה ביותר.

נכדה שירה ערן: אני מאוד נהניתי להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי מכיוון שהיה לי מעוד מעניין ללמוד עוד על חייה של סבתא שלי ועל הסיפורים וההרפתקאות המעניינות שלה.

אנו מאחלות אחת לשנייה אריכות ימים ובריאות