מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליה לישראל והתאקלמות בה

אני ושלו נכדי בתכנית הקשר הרב דורי
אני סבא יוסי בילדותי
החיים בקום המדינה

רקע – מרבד הקסמים

"מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוךספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח". (ויקיפדיה)

הסיפור מתחיל אי שם בתימן הגעגועים לארץ ישראל היו רבים. מכל כפר ויישוב באו יהודים מטלטליהם הצנועים כדי לעלות ארצה במרבד הקסמים. התנאים היו קשים, אם זה החום הכבד הערבים שבתוכם חיים ובכל זאת אהבה לארץ גברה על הכל. באותו זמן הייתי בגיל שנתיים או שלוש נשרך עם הורי ואחותי הגדולה ממני בשנתיים. הגענו  לעדן למחנה "חאשד", מקום בו כינסו את כל העולים מתימן לארץ ישראל.

הקלטה נדירה של קול ישראל מתימן ממחנה חשאד לפני 60 שנה

תמונה 1

התכנסות במחנה "חאשד"

"הידיעה על הקמת מדינת ישראל יצרה גלי התרגשות והתעוררות בקהילה היהודית בתימן. "איגרות גאולה" של שליחים של הסוכנות היהודית קראו ליהודים לקום ולעזוב את מקומות מגוריהם ולעלות לארץ הקודש. בני הקהילה ארזו את מעט הרכוש שהצליחו לאסוף ויצאו למסע שמטרתו הסופית היא ארץ ישראל. רוב העולים עשה את דרכו ברגל בדרכים קשות ורצופות סכנות. הם נאלצו להתמודד עם שודדים וראשי שבטים מקומיים שארבו על אם הדרך והתקיפו את העולים במטרה לגזול את רכושם ולעתים אף נטלו את חייהם. העולים שסבלו מרעב, מהשמש היוקדת, המחלות והמגפות, תינוקות, ילדים זקנים וחולים מתו עוד בטרם הצליחו להגיע למחוז חפצם. השאר הצליחו, לאחר שבועות של תלאות וטלטולים בדרך, להגיע באפיסת כוחות למחנה המעבר באזור עדן".

בהגיענו לעדן נשלחנו למחנה חאשד שם ניסו להרגיל אותנו לכל מיני דברים בסיסיים כדי שנדע להסתדר בחיי יום יום. היינו צריכים להכיר כל מיני דברים חדשים שלא הינו רגילים להם בתימן. יהודי תימן שוכנו זמנית במחנה חאשד [גאולה] כי הבריטים לא רצו להכניסם לעיר עדן עצמה מחשש למחלות.

שם שהינו באוהלים ובמחנה חסרו סידורי תברואה בסיסיים. מהלך היציאה מתימן היה קשה ומפרך מעשרות קהילות ברחבי תימן עשו היהודים את רוב המסע הארוך ברגל או על גבי חמורים. ההליכה המייגעת, פגיעות שודדי הדרכים וההתנכלויות של האכלוסיה העוינת (הערבית) – כל אלה רוששו אותם והטישו את כוחם. שליחי  העלייה המעטים יכלו לסייע רק במעט ועם הגיעם למחנה חאשד נעזרו בארגון הג'וינט אך גם שם הייתה סכנה לחייהם של אלפי הפליטים שנוטרו ללא מזון ובהם נשים תינוקות וקשישים. עם זאת הוסיפו יהודי תימן לעשות דרכם לישראל.

ואחר זמן מה הגיע סוף  סוף יום הטיסה, עלינו למטוס. (במבצע מרבד הקסמים) שבשבילנו זה היה דבר לא מהעולם הזה. כך היינו דחוסים במטוס בצפיפות רבה עם משפחות אחרות כשאנחנו עוד המומים מכל מה שאנחנו עוברים ועוד יותר מהעובדה שאנו טסים באוויר כאילו שזה באמת על מרבד קסמים, שטיח מעופף, שמביא אותנו לארץ ישראל.

עם הגיענו לארץ שוכנו באחד בארבעת המחנות העיקריים והוא מחנה עין-שמר. תנאי הקליטה היו קשים ואף על פי שסבלנו מאוד במצב שבו היינו נתונים, אהבתנו לארץ השכיחה מליבנו זאת ולאט לאט התגברנו והתעודדנו לקראת הפנייתנו למקומות יישוב מסודרים.

כשהיגענו למקום שנבחר עבורנו שם בילנו במשך שנה – שנתיים באוהלים בפחונים ובתנאי תחזוקה ירודים עד שהחליטו לבנות יישוב קבוע בבנייה מהירה. כך היה ביישוב אליו שלחו הורי לגן יבנה. לקח זמן עד שהתרגלנו למקום ולתנאים שהלכו עם הזמן והשתפרו.

השכונה שלי

שכונת "עמידר" ביישוב גן יבנה, היא השכונה שבה עברו ימי ילדותי וביחד גדלנו בקצב של ראשית המדינה בתנאים לא פשוטים מחסור מתמשך של דברים בסיסיים כמו מזון ולבוש, אך אהבנו את חיים כמו שהם עם הפשטות אך עם משפחה אוהבת ומחבקת.

זוכר אני את הילדות בערגה, את החברות הכנה והאמיתית, את המשחקים השונים שנוצרו יש מאין, הטיולים בפרדסים ובשטחים שמסביב ליישוב, הנוף הפראי שממנו למדנו והפקנו תועלת. איני שוכח את דור ההורים שאותם כיבדנו ומהם למדנו איך להסתגל לקשיים ולהתפתח במצב הנתון.

כמובן שבית ספר היסודי "סיני" שבו למדנו היה לו חלק חשוב בעיצוב דמותנו בחברה, כשהמורים משמשים לנו כדמות חינוכית והשראה לעתיד. שם סיימתי את לימודי בשנת תשי"ט והמשכתי ללמוד בישיבת בני עקיבא ברעננה. הכרתי חברים במקומות שונים והחברות ההדדית פתחה לי עולם נוסף וחשוב לקראת העתיד ועד היום נשארו משם רק דברים חיוביים להמשך דרכי.

תחנה נוספת בדרכי הייתה לימודי ב"מדרשה למורים" ביד בנימין, שם רכשתי כלים לקראת עבודתי כמורה ומחנך בישראל.

צבא ומלחמה

שרותי הצבאי היה במסגרת הוראה ביישובי ספר. לאחר טירונות קצרה של חודשיים, נשלחתי ללמד בצפון לאורך גבול לבנון ביישובים: אלקוש, צוריאל ומעלות. שם למדתי באהבה ובמסירות לאורך שמונה שנים. הרבה זכרונות טובים, אם זה חברים לעבודה וכמובן תלמידים רבים שדמותם צרובה בי גם לאחר 50 שנה. לאחר נישואי עברתי ללמד באזור המרכז ביישובים: יציץ, קריית עקרון, יבנה ותחנה אחרונה בבית ספר "סיני"  ברחובות.

במסגרת שרות המילואים שלי זכיתי להשתתף במלחמת ששת הימים. בשנת 1967 בסיני באוגדה שהוביל אריק שרון. עברו ימים לא פשוטים עם כל המשתמע מכך – על אף הניצחון המוחץ.

לאחר מכן במסגרת שירות מילואים בבקעה – במלחמת ההתשה עברת בגדוד התותחנים שהייתי בו ימים קשים. אבל המלחמה הקשה והאכזרית היתה במלחמת יום כיפורים ברמת הגולן – במשך שישה חודשים. המראות שראינו והניסים שחווינו לימדו אותנו להודות לבורא עולם על כל יום שנישארנו בחיים כדי לדאוג למשפחה המורחבת עד היום הזה.

המלחמה האחרונה שבה השתתפתי – מלחמת שלום הגליל. עם הגדוד הגענו לא הרחק מביירות לאחר שהייה לא קצרה באזור – חזרנו ארצה למשפחתנו, אך שבנו ללבנון לפעילות שוטפת במסגרת שרות מילואים.

הזוית האישית

יוסף סרי: אני מודה לה' שחזרנו בשלום מכל המלחמות הנ"ל ונשארנו שפויים כדי לדאוג ולעזור לילדים ולנכדים וביניהם נכדי שליו שאיתו אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב וביחד למדנו  ועבדנו על המחשב ותעדנו את סיפורי.

מילון

מרבד הקסמים
מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח.

ציטוטים

”אני מודה לה' שחזרנו בשלום מכל המלחמות הנ"ל ונשארנו שפויים כדי לדאוג ולעזור לילדים“

הקשר הרב דורי