מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב סימון ואספר לכם את סיפור העלייה שלנו לארץ ישראל.

המשפחה שלנו התגוררה במלאח שבעיר פאס שבמרוקו. אחי ואחיותי למדו בבית ספר אליאנס.(אליאנס בית ספר תיכון צרפתי) מגיל שלוש למדתי בחדר אצל הרב שהיה מלמד אותנו אותיות בעברית, שפה שנקראה שפת הקודש. הרב היה לבוש גלימה ועל השולחן היתה לו צנצנת גדולה עם ממתקים, וכשהצלחנו לומר את האותיות נכון קיבלנו ממתק מאותה צנצנת.

אמא הייתה תופרת ומורה לתפירה באליאנס. לאבא היתה חנות ירקות במלאח'. ההורים רצו לעלות ארצה והיו בקשר עם הסוכנים ונציגי הסוכנות. באחד הימים כשחזרנו מבית הספר,  נציגי הסוכנות והמוסד באו  למלאח והעמיסו את כל המשפחה על משאית.  לקחו אותנו לטנג'יר שם העלו אותנו לאנייה שלקחה אותנו למרסי שבצרפת. לאחר העלייה לארץ, נודע לנו כי אנשי המוסד מישראל הבריחו אותנו עם אותה משאית, היות ומרוקו היא מדינה ערבית שלא נתנה ליהודים לצאת ממרוקו.

כל זה היה בסתר כדי שהשכנים לא ידעו ולא ידווחו לשלטונות אחרת היו מונעים מאתנו לעלות לארץ.

בצרפת היינו במחנה מעבר כחודש, עד שהגיעה האנייה  איתה הפלגנו לארץ ישראל. שטנו כשלושה שבועות עד שהגענו לחופי ישראל בחיפה.

לאחר שקלטו רשמו אותנו, העלו את כל המשפחה על משאית, ולקחו אותנו לכפר אוריה שבפרוזדור ירושלים. לא רחוק מבית שמש. לא היתה מסגרת לימודים שמתאימה לגילי ולכן נכנסתי לגן חובה בגיל שלוש וחצי. בגיל חמש עליתי לכיתה א.

הזוית האישית

יונתן: הסיפור היה מעניין ומרתק, היה כייף לכתוב אותו ולשמוע אותו מפיו של סבא.

סבא יעקב: אני מאד נהניתי לשבת עם יונתן ולספר לו את החוויות שעברתי, שחזרתי יחד איתו את הגעגוע לנוף ילדותי במרוקו.