מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל רויזמן, בשנת 1970הגעתי לארץ בעקבות חתונתו של אחי (שהיה גר בקיבוץ) מפריז וחטפתי הלם תרבותי.

המרוץ של החיים היה הרבה יותר איטי מאיפה שבאתי, וקסם לי מאוד כל השקט של כל המכוניות, האוטובוסים והרכבות. (זה אבסורד שישראל פעם הייתה נינוחה ורגועה יותר מפריז)

ההבדל שהיה בין כל מה שאפשר לתאר היה לגמרי שונה, מזג האוויר, שפה, תרבות.

בפריז היה מאוד קר וגשום מרבית השנה וכאן פתאום השמש זורחת ויוקדת ואפשר ללכת לים.

החתונה התקיימה בקיבוץ צובה שבו אני מתגוררת היום. הוא קיבוץ הנקרא גם פלמ"ח צובה (ובעבר נקרא גם צובא). הוא ממוקם בפרוזדור ירושלים, ליד מבשרת ציון.

ביום הגעתי היה יום העצמאות של המדינה, ואיסר הראל (שבזמנו היה שר הקליטה) קיבל אותנו בשדה ונאם נאום קטן על כמה שאין מים בארץ וכמובן בירך אותנו בברכה לבואנו לארץ.

זה היה יום מרגש מאוד, המעמד שבו איש חשוב קיבל את פנינו גרם לנו להרגיש חשובים.

זה היה יום לוהט וכולנו חיכינו שיסיים את הנאום (כדי ללכת לשתות מים). אולי זה בגלל שלבשנו כל כך הרבה שכבות שלא התאימו לישראל ביום העצמאות. היינו צריכים להתקלף ולהתקלף לפני שנתעלף…

גרתי בנתניה תקופת מסויימת ואז עברתי לירושלים ולמדתי באולפן עברית בבית העם. עברית שפה קשה מאוד, עד היום קשה לי לקרוא ועדיין לא שולטת לגמרי בשפה.

ומאז אני פה, אני גרה בקיבוץ צובה שליד ירושלים מקום מקסים שכיף לחיות בו (תישאלו את הנכדים!!).

 תשע"ה