מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליה בחשאי

נכדי ואני
במפגש גלגולו של חפץ
עליה שלנו בסתר

שנת 1956, היה זה לילה חורפי הגשם ירד ללא הפסקה והקור היה עז ישבנו כולנו בחדר, עטופים בשמיכות והמתנו לאות, בטח אתם תוהים איזה אות?

העלייה לארץ ישראל, ארץ הקודש הייתה אסורה ופשוט אנשים  ברחו. אנחנו חיכינו שייתנו לנו את האות לצאת בלי שיראו אותנו.

והנה זה הגיע, יצאנו במהרה מהבית עם מינימום מטלטלין, עלינו על כרכרה שהמתינה לנו  נסענו לנמל. בנמל עלינו על אנייה קטנה וצפופה וכל רוח טלטלה אותנו, פחדנו נורא. היה זה הלילה הארוך ביותר בחיי. כך סיפרה לי אימי, וכך כל ערב המשיכה אימי לספר לי את סיפור העלייה לארץ ישראל.

לא ידענו אם זה יום או לילה, רק שמענו את הרוחות. כעבור זמן רב שמענו: "לרדת! לרדת!" יצאנו לרציף ואמרו לנו הגענו למרסיי, נשהה כאן כמה ימים ומשם לארץ ישראל. ההמתנה הייתה קשה, אבל השמחה הגדולה שהצלחנו לצאת, השכיחה את כל הקושי. היינו כל כך מאושרים שהכל נראה קל, העיקר להגיע לארץ ישראל למדינת היהודים.

הגענו היישר לדימונה בשעת לילה, לא ראינו את הסביבה, רק כמה אורות קטנים. מרב אושר לא נרדמנו, ישבנו עד שהאיר היום, יצאנו ומה שראינו זה כמה צריפים בודדים. האנשים יצאו, קיבלו את פנינו בהתרגשות רבה ברוך הבא! ברוך הבא! מאיפה באתם? אנחנו ממרוקו, אמר אחד השכנים, אנחנו אמר סבא, מספרד.

מייד התחברנו, היינו במעברה כמה חודשים. למרות הקשיים הכלכליים, לא הייתה עבודה אבי נשלח לעבוד בייעור, אבל היינו שמחים.

העבירו אותנו לגור בבית 48 מטר זו הייתה שמחה גדולה, שם גדלנו אני ואחיי 7 נפשות.

הזוית האישית

שמחתי להיות חלק בתכנית הקשר הרב דורי. הסיור בבית התפוצות העצים את כל הפעילות בתכנית, סיכם אותה וגרם לנו להבין את המשמעות העמוקה של התכנית ושל הקשר.

מילון

מטלטלין
ציוד

ציטוטים

”היינו כל כך מאושרים שהכל נראה קל, העיקר להגיע לארץ ישראל למדינת היהודים“

הקשר הרב דורי