מאגר סיפורי מורשת

עם קום המדינה הגיעו עולים חדשים למדינת ישראל מכל התפוצות. חלקם היו צריכים להתגורר במחנות עולים. המבנים שגרו בהם היו אוהלים ופחונים (בתים מפחים). בקיץ היה חם מאוד ובחורף היה קר מאוד.

בשנת 1952 כשסבא היה ילד היה חורף קשה מאוד, וירדו המון גשמים. לילה אחד קר וגשום דפקו על דלת ביתה של סבתא רבתא. סבתא מרים פתחה את הדלת ועמדה שם אישה עם שמיכה רטובה בידה ושאלה "האם אפשר להכניס הביתה ילדה?", "בוודאי!" ענתה סבתא…

ומתחת לשמיכה הייתה ילדה קטנה שחומה יפיפייה, מבוהלת ורטובה. סבתא הביאה מהר בגדים חמים, ניגבו את הילדה והשכיבו אותה לישון. למחרת בבוקר, כשסבא קם, הילדה כבר לא הייתה.

מאז המשיכה המשפחה בעזרה להקמת מדינת ישראל.

סבא רבא וסבתא רבתא הגיעו בשנת 1935 לגן יבנה, לעזור בהקמת המושבה. היו להם חמישה ילדים, הגדולה בין הילדים סבתא רבתא מרים, הלכה לבית ספר בגיל שש. בבית הספר היו אז 12 תלמידים בכל הגילאים, מכיתה א' עד ח'.

בגיל 15 עברה כל המשפחה למושב ביצרון ובביצרון נולד לסבתא מרים ילד שהוא היום סבא שלי, יהודה. סבא יהודה למד בבית הספר המשותף גן יבנה בצרון, הוא החל את לימודיו בשנת 1954.

סבא מספר:

לימים הגענו לבית הספר המשותף של גן יבנה וביצרון ושם נפגשתי עם ילדים שגרו בעברם במחנה העולים בגן יבנה, והם סיפרו על החיים שחיו במחנה. חתונות, עצבות שמחה ומשובות ילדות. אנחנו הוותיקים סיפרנו את קורות חיינו.

שלושים שנה לאחר מכן סבא שלי וסבתא רבתא, הלכו ביחד לכנס מחזורים.

אימא שלי, דקלה, הבת של יהודה, נולדה במושב ביצרון. הזמנים השתנו ונפתחו בתי ספר אזוריים בבאר טוביה.  עברו 32 שנים ואני נולדתי. ובגיל שש התחלתי ללמוד בבית ספר נופים באר טוביה.

אני ניר, הדור החמישי להקמת מושב ביצרון.

הזוית האישית

ניר: למדתי על קום המדינה ועל העזרה ההדדית שעוברת אצלנו במושב.

סבא יהודה: אני נפעם מההתפתחות מדינת ישראל.

סבא יהודה וניר ידידיה בפעילות משותפת בכתה