מאגר סיפורי מורשת

שמי אימרי גלייכמן ואני וסבי יהודה מעלים על הכתב יחדיו את סיפור העלייה שלו לארץ לרבות נושאים נוספים. הסיפור מתחיל כך…

סבי יהודה גלייכמן. נולד בהונגריה בשנת 1947. הוריו ברברה ושנדור  ( רחל ויואל)  ניצולי שואה איבדו את כל משפחתם בשואה. הוריו נשאו בשנת 1946 ושאיפתם הייתה  להקים דור המשך, וכך נולד סבי יהודה שהיה בן יחיד להוריו. כשסבי היה בן שנה וחצי, אביו ניסה להבריח את המשפחתו מהונגריה לארץ, אך מורה הדרך שעמו אביו היה בקשר בדיעבד היה נוכל, גנב את כספו ונעלם וכך נשארו לגור בהונגריה.

סבא רבה שלי ביחד עם סבא שלי (בערך בגילי היום)  וכן סבתא רבה שלי ואחותה של סבא רבה שלי

סבא ממשיך ומספר …

קורות אבא ואימא טרם נישואיהם

משפחתו של אבי מנתה רעיה, בן, ובת אשר חיו באושר עד אשר הגרמנים נכנסו להונגריה.  בעת השואה כשאבא שלי היה במחנה עבודה ברוסיה, כל המשפחה שלו נשלחה לאושוויץ, ונספתה. לבנו, שאני נקרא על שמו, היה כינור שלמד לנגן עליו. על כינור זה עוד נספר בהמשך.

לאמי היה בעל, אולם עדיין לא הספיקה להיכנס להריון. בעלה נספה בשואה. אחרי המלחמה אבא רצה להקים משפחה מחדש. ולכן חיפש אישה חדשה איתה יוכל להתחתן והוליד  ילדים.  כך קרה שאחרי המלחמה אבי ואמי נשאו ואנוכי נולדתי.

איך התחלתי לאהוב מוזיקה?

בבית האזנו למוזיקה מהרדיו, הורי חשפו אותי למוזיקה ולתרבות מוזיקלית כך שהלכנו יחדיו  לשמוע קונצרטים לפחות פעם בחודש ואני התאהבתי בכינור.  בגיל  חמש העניקו לי  את הכינור ששרד את כל תלאות מלחמת העולם השנייה, וכך התחלתי ל"צרצר" מאחר שהצלילים לא היו נקיים. אך אל דאגה, עם הזמן למדתי לנגן היטב בכינור. לימים חשתי גאווה כילד שנושא את הנרטיב של משפחתי שנספתה בשואה.

הרקע לעלייה לארץ

בזמן שבארץ פרץ מבצע סיני, באוקטובר 1956, בהונגריה פרצה התקוממות (מהפכה) נגד השלטון. הממשלה הזעיקה את הרוסים כדי לדכא את ההתקוממות. בעיר הבירה בודפשט היכן שגרנו היו יריות של רובים, של טנקים, ואף תלו את המתקוממים כנגד השלטון. הסביבה שוב התנכלה ליהודים מטעמים אנטישמיים.

אבא מקבל החלטה לעלות לארץ

אחרי השואה, והפוגרומים נגד היהודים בהונגריה, אבי החליט להעלות את משפחתו לארץ. כדי לגונן עלי, הוריי לא סיפרו לי שאני יהודי. אני כלל לא ידעתי זאת, אך בעת  שנושא העלייה לארץ עלה כסוגיה שיש לממש, פתאום נודע לי שאני שונה מכל החברים שהיו לי, אני יהודי. אבא הגיש בקשה לעליה לארץ פעם אחר פעם עד אשר נמאס לשלטונות ואישרו את היציאה.

מתארגנים לעליה

אתם יודעים מה זה לאסוף את כל תכולת  הבית ולקחת מעט דברים, מאחר שאסרו עלינו לקחת את הכל ? את הכינור לא הסכמתי להשאיר. הוא עלה עמי ועמנו!

סבא מנגן בכינור לפני העלייה לארץ

נפרדתי מכל החברים בתנועת הנוער הצעיר –"החלוץ". וכן מכל החברים שהיו לי בבנין שבו גרנו. והנה אנחנו אורזים הכל שתיים שלוש מזוודות ומתכוננים…

סבא כחניך בתנועת נוער הצעיר לפני העלייה לארץ

מסע העלייה לארץ

כאשר קיבלנו את האישור לעלות לארץ,  בשנת 1957, הייתי בכיתה ד'. באמצע השנה בחודש אפריל, עזבתי את בית הספר ועם רכבת נסענו מערבה לכוון איטליה, כיוון שארגון "הג'וינט", אשר סייע בידינו לעלות לארץ, החליט שנפליג לארץ מאיטליה. כך קרה שנסענו שלושה ימים ברכבת דרך יוגוסלביה עד שהגענו לעיר בשם צ'ללה (Celle)  ושם המתנו.

בעיר גנואה, חיכתה לנו  אנייה בשם "עלייה". היא המתינה בנמל  עד אשר הרבה יהודים מכל מיני ארצות באירופה התאספו והגיעו , כדי למלא את האוניה. הפלגנו לישראל במשך שישה ימים והגענו לנמל חיפה, ביום שישי בערב, אחרי כניסת השבת בשל כך, חזרנו ועגנו מחוץ לנמל, וחיכינו שהשבת תצא. ראינו את הנוף של חיפה כל שישי  – שבת.  ביום ראשון בבוקר בתאריך בעשרים ושתיים לחודש מאי 1957 הפכנו לאזרחי ישראל (עולים חדשים) ונשלחנו ל…

התאקלמות הראשונה בארץ

כן, כן, מהאוניה אוטובוס לקח אותנו למקום בשם מעברת טבעון שנמצאת ליד חיפה. קיבלנו "בית משותף צמוד קרקע" אשר למעשה היה מבנה עם גג מפח וקירות מאסבסט אשר חלקנו עם עוד משפחה שהגיעה מצפון אפריקה במקור. למזלי, הייתה לי בת דודה בחיפה, ולה הייתה חברה שהייתה מורה בבית ספר יסודי, וכך קרה שכבר יום לאחר שהגעתי למעברה עזבתי לחיפה ונכנסתי לכיתה ב'. במשך שבועיים ישבתי ושמעתי עברית. אחה"צ הייתי משחק עם הילדים הישראלים בשכונה שגרנו, וכך למדתי עברית מספיק טוב כדי שאתחיל ללמוד בסתו בכיתה ה'.

התאקלמות חברתית

בתקופה שהסיפור מתרחש היו הרבה ילדים "גלותיים" – שבאו, נראו, התלבשו והתנהגו, כמו שהיהודים היו מתנהגים בגלות –  הם כונו היהודי הגלותי. הם לא היו מקובלים חברתית על ילדי הארץ. נגינה בכינור, התנהגות "מנומסת", ודיבור עם מבטא שאינו צברי היה מכשול להתקבל בחברה. ככל שעבר הזמן, הבנתי שבמקביל לנגינה בכינור אני צריך למצוא משהו בתחום המוסיקה שיהיה מקובל יותר על החברים שלי, וכך התחלתי לנגן גם על תופים… בקיצור האהבה למוסיקה התרחבה. מאוחר יותר הקמנו להקה והיינו מקבלים בימי עצמאות אפשרות להופיע בפני תושבי טבעון דבר אשר תרם  לנו להרוויח מעט כסף.

סבא מתופף בלהקה

ביום העצמאות במגרש כדורגל בטבעון

אחרי חצי שנה לאחר שהגענו למעברה, אבי קנה דירת קטנה בת חדר ומטבח בשיכון עולים בטבעון, שנקראה מאוחר יותר –  קרית טבעון.

סבא ממשיך לספר…..

סיימתי את בית הספר היסודי "רימונים"  ואת בית הספר התיכון העיוני על שם יצחק גרינברג  בטבעון,  ובשנת 1965 התגייסתי לצבא.

האהבה למוסיקה…

בינתיים האהבה למוזיקה פרחה ועכשיו שלמוסיקה הקלאסית (שבאה בעקבות הנגינה על הכינור ) התווסף גם התיפוף, נחשפתי למוסיקה מסוג אחר כמו ג'ז ופופ , רוק ולהיטים. במשך זמן רב הייתי שומע מדי יום מוסיקה ברדיו , אך בעיקר על גבי תקליטי וויניל שהייתי שם על הפטיפון. וברור שבכל המסיבות התקליטים הם אלה שהיו המושמעים ביותר.

התרבות הייתה בנימי נפשי. כנער למדתי בבית הספר, ניגנתי בלהקה, ונהניתי ממוסיקה בכל זמן חופשי ואף קראתי ספרים.

איך הכרתי את סבתא? 

לבת הדודה שלי בארץ נולדה בת בשם מירי שהיא צעירה ממני ב – 4 שנים. לבת הדודה שלי הייתה חברה טובה מאוד בשם אסתר שהיא דודה של ריטה (לעתיד הסבתא שלך…). גם אני וגם ריטה הוזמנו לחתונה של מירי מבלי שהכרנו אחד את השני . ושם רקדנו  ורקדנו ורקדנו, מיד לאחר שהיכרנו אחד את השני, עד אשר לא היה כבר כוח גם לאכול…

למחרת כדי להכיר טוב יותר את סבתא שלך הלכנו לים ומשם נפגשנו בקביעות עד אשר החלטנו למסד את הקשר.

שאלתי אותה אם היא אוהבת מסטיק…? היא ענתה לא, אמרתי לה גם אני לא אוהב למתוח דברים… אז מה דעתך שנתחתן…? כל זה קרה ביום הכיפורים. ומאז אנחנו ביחד בקביעות… ומאוחר יותר גם כבעל ואישה.

איך החיים עם סבתא?…

מה קורה כאשר מוסיקה נפגשת עם ציור…?

ריטה בצעירותה ברומניה, למדה לצייר מאמא שלה בבית בשעות הפנאי שלה. היא קראה הרבה על הציירים של רומניה ואהבה לראות ציורים שלהם.

כשהיא הגיעה לארץ בשנת 1966, הייתה עסוקה לטפל באבא שלה (בני – שהוא הסבא רבה שלך מצד ריטה) בגלל שאימא שלה (אולגה – הסבתא רבה שלך מצד ריטה) נפטרה. כך שלא היה לה זמן  לעסוק בציור.

כאשר היא הייתה בהריון עם אבא שלך, התחילה לצייר על כל מה שמצאה בבית דיקט, יריעת בד, וכדומה…

היא ציירה בצבע שמן, צבע מים, בעפרון ומכל הבא ליד.

בזמן הזה אני, כבר הייתי עסוק בלשמוע מוזיקה בבית אחרי העבודה וכן כל יום שבת. הרבה מהשיחות שלנו היו על ציור ומוסיקה.

ציור על משי של סבתא ריטה

ציור על זכוכית של סבתא ריטה

ציור שמן של סבתא ריטה

החיים לאחר שעופר (אבא שלך) הגיח לעולם

עופר היה ילד סקרן וכבר בגיל צעיר מאוד למד לקרוא. אהב להקשיב למוסיקה וכשאחותו הצטרפה אליו נהגו בבית "לתת הופעה  עם רמקול" של שירה ונגינה. במקביל כשקיבל את המחשב הראשון שלו (היום כבר תמצא כמוהו אולי במוזיאון…) אהב מאוד לשחק במשחק של מבוכים ודרקונים שהיה קיים באותם הזמנים רק בשפה האנגלית  – וכל זה בגיל תשע.

המוסיקה משכה אותו לנגינה בגיטרה ונגינה על תופים. בבית המוסיקה גברה על הציור…

היום סבתא ריטה כשהיא יכולה, עסוקה  ללמד את נושא הציור לבני הדודות שלך ואולי אם תרצו גם לכם.

הזוית האישית

שימח אותי ללמוד דברים חדשים וסיפורים חדשים מסבא. זה הרחיב לי את הידע (על מה שהיה בארץ). חלק מהסיפורים הפתיעו אותי. (הסיפור על איך סבא שלי התחיל לאהוב מוסיקה). הבנתי שהעלייה לארץ גם לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה קשה. הבנתי שלפני העלייה לארץ היה קשה להיפרד מהחברים.

למדתי מושגים חדשים ומילים חדשות. למדתי שכשמחליפים מקום כמו ארץ יש קשיים למצוא חברים. זה בהחלט חיזק את הקשר הרב דורי ביני לבין סבא וסבתא שלי.