מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עוד חוזר הניגון – יעל לוי

מאיה ויעל במסגרת התכנית
עבודה שלי: מתקשרת לדיוקן עצמי
לגדול בערד

שמי יעל, ההורים בחרו לי שם מהתנ"ך וגם אהבו את השם. נולדתי בפתח תקווה, בבית חולים "השרון" אבל גדלתי בערד כל תקופת הילדות שלי. גדלתי בבית בוילה, ערד נמצאת בהרי יהודה ומסביבי היו ואדיות. בתקופת הפריחה היינו יורדים לואדי ורואים את הפרחים, היינו יוצאים לטיולים רגליים עם ההורים שלנו ומשחקים הרבה משחקי ילדות בחצר כיוון שזה היה מקום שהיה בו הרבה מרחב לשחק.

יש לי עוד ארבעה אחים, שניים תאומים: בועז ואודי ושתי אחיות, הגדולה היא מיכל, הקטנה היא רותי שקטנה ממני בשנה. ההורים שלי היו מנהלי חשבונות, אימא עבדה שנים ארוכות ב"לוקסנבורג תעשיות" ואבא שלי עבד בשנים האחרונות במלון צל הרים בים המלח. אימא שלי אהבה לעסוק בעבודות אמנות שונות. היא תפרה, רקמה וסרגה בשעות הפנאי. אבא שלי אהב אמנות, זכור לי מהילדות שתמיד עשה כל מיני עבודות יצירה שהיו נראות לי משונות, אך כיום אני רואה אותם בעין אחרת. אבי אהב לאסוף כל מיני דברים – בולים, מטבעות, מאובנים.

זיכרונות ילדות

הייתה לי חברה טובה שקראו לה טובה, והיו חברים שהיו גם שכנים בחצר. היינו רוכבים על אופניים, משחקים שלוש מקלות וחבל בחצר. למדתי בבית הספר היסודי "טללים" בערד, זה היה בית הספר היחידי הדתי בערד. הייתה מורה אחת כשהייתי בכיתות א' – ג', קראו לה מאירה, היא מאוד עודדה את התחום היצירתי שלי. הייתי גם מתעמלת קרקע והייתי עושה הופעות וקבלת שבת בימי שישי. כשהגעתי לתיכון היה רק בית ספר דתי אחד שבו למדתי שנתיים ולאחר מכן עברתי לתיכון חילוני בשם "אורט ערד". תמיד אהבתי אמנות, הייתי בילדותי טובה בחשבון.

אהבנו מאוד לטייל בטבע ותמיד יצאנו לטיולים באיזור, למשל במעיינות של ים המלח, וכשהיינו בבית הספר היסודי הלכנו מערד למצדה ברגל. הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא".

מילדות הייתי בחוג פיסול אצל הפסלת זוהר לירז. היא הייתה אישיות מיוחדת, יש לי הרבה זיכרונות ילדות מהחוג, היא נתנה מרחב חופש יצירה. המשכתי איתה עד הצבא, ולמדתי גם ציור אצל מירי ואדי, יש להם כיום את מוזיאון הבובות בערד. בנוסף, למדתי התעמלות קרקע והפסקתי בכיתה ד' או ה' כי הרגשתי שזה מכביד על הוריי, יותר מדי חוגים, והבנתי שהתעמלות זה לא משהו שאמשיך בו בעתיד.

שנות העשרים

היו הרבה סוגי מוזיקה שאהבתי, אהבתי לשמוע בעברית שירים של שלום חנוך, יהודית רביץ ואריק איינשטיין ובלועזי אהבתי את הביטלס ובוב דילן. הייתי ילדה שאוהבת טבע, טיילתי עם חברות, היינו יורדים לאילת ונוסעים לצפון. היינו הולכים הרבה להופעות, בזמנו היה את פסטיבל ערד שהיה כל שנה, היינו הולכים הרבה להופעות.

את שירותי הצבאי עשיתי בבאר שבע במחנה נתן בתור פקידת תשלומים. שם הכרתי את בעלי, שגר באשדוד. הוא היה חצי שנה לפני שחרור ואני הייתי בצבא. כחצי שנה אני שירתי בתור פקידת תשלומים ובעלי בתור מש"ק מילואים וקורסים במשרד לידי. למרות המרחק המשכנו את הקשר. עם שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד עם אבי במלון 'צל הרים' בים המלח כמנהלת חשבונות. התלבטתי אם ללמוד אמנות. ניסיתי להתקבל לכמה מקומות ולבסוף התקבלתי לקלישר. לא הייתי בטוחה שיהיה לי תמיד את הרעב ליצירה ושאוכל להתפרנס מכך, ובסוף החלטתי להמשיך בהנהלת חשבונות וחשבתי שהאמנות תמיד תהיה תחביב בשבילי.

עבודה של יעל לוי מתוך התערוכה "על פרשת דרכים", תערוכה קבוצתית בעקבות הקורונה, יוני 2020

תמונה 1

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם אגודת האמנים. התכנית התקיימה בבית הספר היובל באשדוד, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה טלי רביבו.

מילון

מש"ק
מַשָ"ק (ראשי תיבות: מפקד שאינו קצין) הוא נגד או חוגר (חייל סדיר שאינו קצין) הנושא בתפקיד פיקודי או באחריות על תחום מקצועי השונה מזה של יתר החוגרים והנגדים ביחידתו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשהיינו בבית הספר היסודי הלכנו מערד למצדה ברגל“

הקשר הרב דורי