מאגר סיפורי מורשת

בהיותי ילדה בת 9 עליתי לארץ ממרוקו, עם הורי וששת אחי הקטנים. זה היה בשנת 1957.

 

עלייתנו לארץ החלה במחנה העולים במרסיי שבצרפת, שם שהינו במחנה העולים כחצי שנה. לאט לאט הכינו אותנו לקראת העלייה לארץ. למזלי הורי היו אנשים אמידים במרוקו ולכן גם למדו עברית לפני עלייתנו לארץ. 

הפלגנו מצרפת ממחנה העולים באוניה "ארצה”, אוניית מעפילים. הגענו לנמל חיפה בארץ ואז החלו לשכנע אותנו שכדאי לנו להגיע לעיר הגדולה: אילת, נתיבות, באר שבע וכן הלאה. הורי אמרו שאינם רוצים ב"בערים הגדולות" אלא הסתפקו בעיר ”קטנה יותר": חיפה או משהו דומה. היות והם הבינו עברית וידעו על כל הערים בארץ – לבסוף החליטו להעביר אותנו לעפולה בינתיים, עד שאיזו מעברה בסביבות חיפה תתפנה. מסיבה זו שהינו בעפולה, בגבעת המורה, כ-3 חודשים ואז עברנו לעיר גנים באיזור חיפה, שנקראת היום קריית אתא. 

הורי החליטו כעבור שנה בבית הספר בעיר גנים – להעביר אותי לבי"ס אליאנס דאז – שהוא "כל ישראל חברים" בהדר בחיפה. זאת היות ואימי לא רצתה שאשכח צרפתית. מסיבה זו למדתי, הייתי תלמידה מצטיינת וקיבלתי תעודות גמר בצרפתית. גם בעברית הייתי טובה משום שגם בארץ הורי המשיכו ללכת לאולפן ללמוד עברית בצורה טובה והצטרפתי אליהם, למרות שהתחלתי ללמוד בארץ מכתה ד.

 

אין ספק שהיינו מאוד מאושרים בארץ למרות הקשיים משום שהורי עלו לארץ מטעמים ציוניים. לאט לאט אבי מצא עבודה בתור מכשירן בחיל הים ומצבנו השתפר. עברנו מהמעברה לחיפה בהדר ובהדרגה המשכנו "לטפס" מעלה עד שאני נישאתי ועברתי לגור ברחוב כספרי –  שם נולדו ילדי והתחנכו בבית הספר המקסים הזה שנקרא "אהוד". למזלי הטוב זכיתי שגם נכדי לומדים בו, או לפחות רובם.

סיפור חיי יכול להעיד שזה לא "נורא" שאנחנו עלינו מארצות ערב ואם לא נותנים ל"שד העדתי" להשתלט על אורח החיים (למען האמת אני מעולם לא הרגשתי נחותה מחברי ילידי הארץ וכו').

תודה לאל ילדי לדעתי ילדים טובים שגדלו על ערכים של אהבת האדם, אהבת ישראל ו"ואהבת לרעך כמוך".  לא משנה אם אתה עשיר או עני החשוב הוא בן האדם.

 

בני הבכור ערן היה תלמיד מצטיין (למד בבית ספר אהוד) – התנדב למד"א וקבל הוקרה בבית הנשיא. לימים שירת בצבא בתור קצין בכיר והמליצו עליו לעבור לקמרון שבאפריקה, בתור קצין קשר להכין את כל קוי הקשר בקמרון. כמובן שהיום הוא מאד מוערך ומחלק את זמנו בין ישראל וקמרון. לבני ערן יש בת אחת (בינתיים).

 

בתי איריס שהיא אמא של עדי הייתה קצינה בצבא ולמדה לתואר שני. היא עבדה בבנק ויכלה להגיע למעמד מאד גבוה – אך היא החליטה שלגדל ילדים (4) זה חשוב יותר ונשארה בבית לגדל אותם.

בני הצעיר יהושע (שוקי) סיים את לימודיו והוא כיום עורך דין עם משרד משלו וגם לו יש שני בנים.