מאגר סיפורי מורשת

שמי שירי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי והעלתי את סיפורה של סבתי, סבתא שנדל. סבתא נולדה בשנת 1947 במולדובה בעיר קישינב ועלתה לארץ בשנת 1978.

סבתא שנדל מספרת:

"בקישינב לפני מלחמת העולם השנייה היו הרבה בתי כנסת. אחרי המלחמה הפכו את כל בתי הכנסת למחסנים למינהם ונשאר בית כנסת אחד ואיזה בית פרטי עם חצר קטנה, אבל אבי קנה שם מקום ובגלל זה לנו תמיד היה מקום וחגגנו את כל  החגים גם בסתר, הוא היה הולך לשם ביום הכיפורים, אני זוכרת שלפני זה היו קונים תרנגול ותרנגולת, כולנו היינו מתאספים בקבוצה, משפחתנו הקטנה, כיסינו את הראש בעיתון ואבי עשה תפילת כפרות. כשאבא היה חוזר במוצאי כיפור מבית הכנסת הוא היה מנשק ומברך את כולם.

אני, שנדל ואחותי מאשה ואמי פסיה

בפסח חגגנו ביום הראשון והאחרון של פסח כי לא הספיקה המצה לכל ימי החג. בראש השנה השגנו דבש ואבא תמיד בירך "לשנה הבאה בירושלים". בפורים אמא שלי הייתה אופה הרבה דברים מתוקים וטובים והיינו מביאים לכל הקרובים ואצלנו זה נקראה "שלחמונס" והיינו מקבלים בחזרה דברים טובים ידענו גם על ט"ו בשבט וקראנו לזה "טו בשבוט" ולפעמים היה לנו גם פירות יבשים לחג ובשבועות אפו דברים טובים עם גבינה קראנו לחג הזה "שביס" קישטנו את הבית בגבעולים ירוקים.

"מכיון שהמשטר הקומוניסטי היה אוסר על כולם לקיים כל חגי דתות בכל משפחה פנימה ההורים שרצו לשמור על איזשהו זכר של היהדות היו מספרים לדורות הבאים משהו מהמסורת מהדת שלנו. אצלנו במשפחה, מכיוון שאבא שלי היה ממשפחה חסידית מאוד חשובה – משפחת טברסקי היו מנסים לספר על היהדות כמה שיותר. ידענו וכיבדנו את כל החגים וציינו אותם כמה שהיה ניתן… ההורים היו צמים ביום כיפור מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל סיפרו לנו על זה מעט. היינו חוגגים פסח עם קצת מצה, אבל גם בלי הרבה סיפורים. גם בראש השנה, פחדו שלא נדבר בחוץ עם אנשים לא יהודים עם הגוים. חנוכה היה בדרך כלל בא יחד עם חג נוצרי שנקרא כריסמס. בחג זה הם היו מכינים עץ אשוח עם הרבה אורותה והרבה מתנות לילדים ואנחנו היינו מקבלים דמי חנוכה זה היה מאוד כיף…

התחתני בשנת 1971 עם פנחס ויינשטיין בקישינב. הייתה להם חופה לפי המסורת היהודית. החופה הייתה בבית עם מעט מוזמנים, כי באופן רשמי היה אסור לקיים כל טקס דתי כלשהו. בית ספר התחיל בגיל 7, בית הספר לא היה רחוק מהבית. אחותי הגדולה הייתה מלווה אותי. הכי אהבתי ללמוד את מקצוע "ספרות" ומקצועות הומנים.

בתקופתי התחתנו בגיל צעיר, בדרך כלל בחורה שהתחתנה ישר נכנסה להריון, לא הייתה לי אפשרות לבחור. הולדת הילד עשתה מהפכה גדולה בנפש שלי, גודל האחריות זה שינה אותי לגמרי. מאוד שמחתי וגם פנחס בעלי שמח, היינו מאוד צעירים וזה שינה לנו את היחסים פתאום הבנו שאנחנו הורים.

במפגש התכנית, נכנסנו לגוגל מפות ולא מצאנו משהו מוכר, מכיון שעזבתי את המדינה לפני כ-40 שנה ובזמן הזה היו הרבה שינוים ברוסיה כולה ובמולדובה בפרט. אני עזבתי את המדינה שמונה חודשים אחרי האסון שקרה לנו. בעלי פנחס – אבא של הבנים שלי נפטר באופן פתאומי בגיל 29. זה קרה כשהבן הקטן שלי היה בן שנה ושמונה חודשים, לאחר מכן עלינו ארצה אני והילדים. חודשיים אחריי זה באה גם חמותי ז"ל, סבתא צילה, והיא עזרה לנו בשנים הראשונות לקליטה יותר קלה בארץ הילדים גדלו ולמדו את השפה מהר.

אני עד היום שאני חושבת על החיים שלי אני מחלקת אותם לשתי תקופות לפני ואחרי העלייה. החלוקה הזאת מאוד אינטואיטיבית, כל מה שקרה לפני העלייה נשאר בזיכרוני כמשהו לא קל, למרות שאלו היו השנים הכי מעניינות שלי.

הזוית האישית

סבתא שנדל: נהנו להיות ביחד ולא בתור סבתא שעושה בייביסיטרלנכדה. הקבוצה הייתה מאוד מעניינת ונחמדה והיה לנו לכבוד להשתתף בה. האווירה הייתה מאוד נעימה ותומכת להעלות זיכרונות ולהעביר אותם לנכדה שלי ולדעת שזה מעניין אותה זה כיף.