מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עבודת שורשים על סבתא מרים

מסיבה בבית של סבתי
סבתי ואחותה
סיפור העלייה של סבתי

שמה של סבתי מרים והוא ניתן לה על שם סבתה שהייתה אמו של אביה. סבתי נולדה בקזבלנקה, מרוקו. סבתי גרה בעיר קזבלנקה, "עיר יפה בסגנון אירופי, חוף ים מהמם, בילויים כמו: בתי קפה, מסעדות, בתי מלון, בתי עסק ואזור תעשייה מפותח". הבית של סבתי היה בן 3 חדרים "רחב ידיים עם מטבח גדול ומאובזר, שירותים ואמבטיה בתוך הבית, ריהוט מודרני ויפה". השכונה בה סבתי גרה בה הייתה מעורבת מבחינת הדתות, בקרבת מקום היה בית הכנסת שבו התפלל אביה של סבתי בשבתות ובחגים.

שמותיהם של הוריה של סבתי הם דורה ומאיר עמרם אשר נולדו באלקסר, מרוקו. סבתי היא הבת הבכורה ולה ארבעה אחים ואחיות ששמותיהם: אולגה, משה, ויקטוריה ואשר. אמה של סבתי הייתה מעצבת אופנה במקצועה ואביה מנהל חשבונות. תכונותיהם הבולטות של הוריה של סבתי הם משפחתיות, עזרה לקהילה, קיום מצוות ואהבה למסורת היהודית. ביומיום, סבתי ואחיה אכלו מאכלים שאמם הכינה בסגנון ספרדי ובשבתות אכלו בעיקר חמין שהכינו ביום שישי והכניסו לתנורים שהיו בבתי המאפה הציבוריים, כדי שלא ידליקו אש בשבת ושהאוכל יהיה מבושל וחם.

כאמור, סבתי נולדה בקזבלנקה, מרוקו, וחייתה שם עד גיל שלוש וחצי. משם זכורים לה בעיקר חגים ואירועים משפחתיים וטיולים. סבתי זוכרת במיוחד את הגן הצרפתי בו היא התחנכה ושם גם למדה את השפה הצרפתית בנוסף לשפה הספרדית שהיא שפת האם שלה. כשסבתי הייתה בת שלוש וחצי, משפחתה והיא עברו למאלגה שבספרד, אליה נשלח אביה של סבתי לעבוד מטעם החברה בה הוא הועסק. "במאלגה גרנו בבית עם בריכה וטיילנו המון בספרד שהיא מדינה יפה".

בגיל 5 וחצי היא עלתה לארץ וגרה בקריית גת ושם נכנסה לגן חובה ומהר מאוד השתלבה, למדה את השפה העברית ואף שרה שירים בעברית עם כל הילדים. בילדותה שיחקו הרבה במשחקי חברה בחצר הבית, כגון: קלאס, מחניים, חמש אבנים, ים-יבשה, קפיצה בחבל ועוד. לאחר שהמשפחה עזבה את קריית גת ועברה להתגורר בבני ברק, סבתי התחילה ללמוד בבית הספר היסודי "בית יעקב". המקצועות היו אותם מקצועות שלומדים גם היום עם דגש על לימודי תורה בהיותו בית ספר דתי. המשמעת הייתה חזקה מאוד, הקפידו על התנהגות נאותה כמו לעמוד כשהמורה נכנסת לכיתה, לדבר בגוף שלישי למורה, לא לאחר לשיעורים ולהקשיב ולהשתתף בשיעור. התלבושת האחידה לבנות הייתה חולצה ירוקה בהירה עם סמל בית הספר מבד וחצאית ירוקה כהה עם קפלים (פליסה – Plissé). בבית הספר היסודי היו טיולים ברחבי הארץ, הנסיעה הייתה במשאיות שבהן היו ספסלים מעץ לישיבה. "המורה שהכי זכורה לי היא המורה שולה להיסטוריה שהייתה ניצולת שואה, ובגלל זה היא זכורה לי מאוד. אהבתי מאד את המקצועות תנ"ך, היסטוריה, ספרות וגאוגרפיה." חדר האוכל בבית הספר היה יפה ומסודר, בכל יום בשעה 12:00 הייתה ארוחה טעימה שבה סבתי הכי הרבה אהבה את הפלאפל ואת מרק החומוס, וגם עשתה שם תורנות מטבח פעם בשבוע. סבתי הייתה חברה בתנועת הנוער "בתיה" שהיא תנועת נוער דתית, בה היו פעילויות חברתיות והתנדבותיות בימי חול ופעילות דתית בשבת.

סבתי הכירה את סבי דרך בעל תמרוקייה שהייתה מתחת לבית של סבתי. לבעל התמרוקייה היה אחיין שאז היה צוער בקורס קצינים ואותו הוא הכיר לסבתי. כך התחילה מערכת היחסים של סבא וסבתא שלי. לאחר עשרה חודשים הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים ואימי היא הבכורה מביניהם. כיום כל הילדים נשואים. הם חובקים אחד עשר נכדים. סבתי היא מנהלת חשבונות בחברת "שלמה SIXT" וסבי מועסק במנהלת בית הספר "החייל" ברמת גן ומורה מחליף בכל המקצועות. סבתי וסבי גרים בפתח תקווה.

בעבר, כמו היום, נרקמו יחסים בין בני זוג על ידי שידוכים או בחיזור בין בני הזוג. גם נושא החיזור וגם האינטימיות היו כבר אז, אבל לא באופן מתירני והכול בידיעת המשפחה ובהסכמת ההורים. אופי היחסים בין ההורים והילדים היו פתוחים ואפשר היה לדבר על הכול עם ההורים, אבל בכל זאת שמרו על כבוד ובמסגרת המותר. ההורים אז היו מעורבים בחיי ילדיהם אבל בטוח שהיום מעורבים הרבה יותר. המשפחות נהגו לצאת לטיולים רגליים בשבת ולטיולים ברחבי הארץ, היו הרבה התכנסויות משפחתיות ביומיום ובשבת.

הזוית האישית

רון: היה לי כיף להיפגש עם סבתי ולדעת מה היא עברה בילדותה

מילון

מאלגה
מאלגה (בספרדית: Málaga) היא עיר נמל בחבל אנדלוסיה בדרום ספרד, השוכנת על שפך הנהרות גוואדאלורסה וגוואדאלמדינה לים התיכון. העיר מהווה את מרכזו של אזור המטרופולין החמישי בגודלו בספרד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא לוותר“

”סבתי גרה בעיר קזבלנקה, עליה אמרה שהיא עיר יפה בסגנון אירופי, חוף ים מהמם.. “

הקשר הרב דורי