מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה חדד ונולדתי בבאר שבע בשנת 1951, לסעידה ועמוס בוטביקה.

פעם בשנות החמישים, לא היו בניינים ולא היו כבישים ומכוניות. היינו קונים בצרכניה מוצרי מזון עם בולים.

נולדתי להורים שעלו מלוב עם שני בנים קטנים, גדלנו בשכונה עם שכנים מכל העדות. ההורים שלי וכל האנשים בשכונה היו שומרי שבת ולא היה מקום להתפלל. אבא שלי אמר לכל הגברים בשכונה שיש לו ספר תורה בבית והזמין אותם להתפלל בביתנו. ספר תורה זה, הוברח על ידי אבי, עמוס בוטביקה מלוב באוניה שהביאה את המשפחה שלי לארץ.

מדוע ספר התורה הוברח? אתם בודאי שואלים. כשההורים שלי היו בטריפולי, הערבים טבחו ביהודים ובזזו אותם. זו הסיבה שהם החליטו לעלות לארץ ישראל. הערבים לא נתנו לאף אחד לקחת את הרכוש שלהם מהבית אלה רק דברים חיוניים כמו כלים, בגדים וכו .

לאבא שלי היה ספר תורה בבית כנסת והערבים לא הרשו לו להוציא את הספר משם. אבא שלי לקח את הספר תורה הביתה, פירק אותו, ליפף את הקלף על גופו ולבש מעל גלביה. את העצים של הספר שם בסל נצרים, מהכיסוי של הספר עשה שמיכה לאח שלי שהיה תינוק בן שנה וחצי וכך עלה עם המשפחה לאנייה שהביאה אותם לארץ ישראל. ספר התורה הגיע בעזרת אבי לשכונה א' בבאר שבע. הספר נמצא עד עצם היום הזה בבית הכנסת לעולי לוב שנבנה על ידי המתפללים עצמם .כל פעם מחדש כשאני מגיעה לבה"כ אני חשה גאווה גדולה והתרגשות רבה כשמכניסים אותי להיכל ומזמינים אותי לראות את הספר.

הייתה לי ילדות יפה בשכונה עם כל החברים שגדלנו ביחד, העברנו את הימים במשחקים שאנחנו המצאנו כי לא היה מאיפה לקנות. בשכונה הייתי עד שנישאתי לנסים חדד ז"ל שהיה שכן שלי. אחרי החתונה עברנו לשכונה אחרת, שם נולדו לי שלושה ילדים בן בכור בשם אבנר ז"ל ושתי בנות קרן ושני.

כיום אני גרה בבאר יעקב, ליד הבת שלי קרן והילדים שלה אור ונועה, המעבר ליד הילדה והנכדים עשה לי טוב כי אני כבר לא לבד.

הזוית האישית

חוויתי חוויה מעצימה עם נכדתי, הקשר בינינו קיבל נופך חדש ונוסף, בזכות ספר התורה.