מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1953 בבית חולים העמק שבעפולה, תקופת הצנע תקופה שלא היו כל כך אמצעים אך כילדים לא כל כך הרגשנו. אלוני אבא הינו מושב שיתופי, שנבנה כמושבה גרמנית הבתים היו גרמנים וגרו 2 משפחות באותו בית, אחרי כמה שנים החלו לבנות בתים חדשים לכל משפחה. אלוני אבא כידוע זה מושב שיתופי שבתחילת הדרך היה קיבוץ. כילדים שיחקנו משחקים כמו, דודס, מחניים, גולות, תקיעות, מאחר ולא היו כבישים סלולים, היה בוץ שאפשר לעשות בורות לגולות וכן לתקיעות.

"ראשוני המתיישבים באתר היישוב אלוני אבא היו בני הדור השני של תנועת הטמפלרים הגרמנים, אשר הקימו במקום בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה 'ולדהיים'."

מבנה טמפלרי באלוני אבא (ויקיפדיה)

גן הילדים היה במושב ושלבו בו גם עבודות חקלאות כדוגמת גן ירק ופינת חי. בית הספר היסודי היה משותף לאלוני אבא ובית לחם הגלילית ובו למדתי עד כיתה ח'. בבית הספר שמו דגש על הכרת הטבע והיינו מרבים לטייל בגבעות הסמוכות והכיר את שמות הפרחים והצמחים. את הדרך לבית הספר עשינו לרוב ברגל דרך הגבעות.

בחג שבועות באלוני אבא

בחופשות הקיץ היינו נוסעים לקייטנה או מחנה לרוב ליד חוף הים ובנוסף עבדנו במשק בעבודות שונות רפת, לול, קטיף פרי, ניקוש עשבים ועוד.

כל שבוע הקרינו בישוב סרט לילדים בכנסייה ששמשה כבית העם שלנו שהינו מחכים לו בקוצר רוח, בתקופת הילדות לא הייתה טלוויזיה והסרט היה הבילוי שלנו. היו מקרינים גם סרטים למבוגרים ולא אפשרו לנו לראות אותם והיינו מטפסים על עצים סמוכים בכדי להציץ דרך החלון.

הכנסיה כאמור שמשה אותנו לחגים ואירועים וכשר היתה חגיגת בר מצווה היו שולחים הזמנה לדודים והקרובים עם הנוסח המוזר" הנך מוזמן לבר המצווה של ….. אשר תתקיים ביום שבת בכנסייה" אני מאמינה שנוסח כזה היה רק אצלנו במושב.

הכרנו בישוב את כל התושבים כולל גם את קרובי המשפחה של כולם שהיו באים בכל חופש להתארח בישוב.

לאחר סיום בית הספר היסודי עברנו ללמוד בבית ספר תיכון בכפר יהושע עד כיתה י"ב ושם הכרנו חברים חדשים.

תמיד אזכור בגעגועים את הילדות המיוחדת שעברנו בישוב.

על המשפחה:

הורי עלו מרומניה, ניצולי שואה, עלו באנייה "אנצו סירני" למחנה מעפילים בעתלית, אחרי מספר חודשים עברו להכשרה בהרצליה, התחתנו בהרצליה, שם נולד אחי. לאחר מכן הקימו את אלוני אבא בשנת 1948.

הורי בנו ועתליה עבדו בענפים השונים במושב, והיו פעילים בתחומי החינוך התרבות ובקידום המושב.

אחי דובי היה בין הבנים הראשונים של המושב, שירת בנח"ל מוצנח ואף זכה במלחמת ששת הימים לצל"ש ועיטור מופת על הלחימה בסיני.

כילדים תמיד היינו בפעילויות וגם עבודה בענפים השונים לאחר בית הספר, בימי שישי נערכו קבלות שבת, וכמו כן חגגנו את החגים במשותף, כולל סדר פסח שיתופי. לאמי הייתה משפחה גדולה 7 אחים ואחיות שנהגו להתארח בחגים ושבתות ובחופשת הקיץ וכמובן גם אנחנו התארחנו אצלם, תקופה שלא היו רכבים פרטיים אלא תחבורה ציבורית.

היו מארגנים טיולים מהמושב לכל רחבי הארץ ואף למספר ימים, וכן הסעה בשבתות לחוף הים בטנטורה, לסחנה ועוד.

הזוית האישית

סבתא לאה אלול משתתפת בתכנית עם נכדתה לירי דויץ.