מאגר סיפורי מורשת

אני יליד ברית המועצות, שנת 1943. נולדתי בחבל אורל הגובל בסיביר. בן לנמלטים מגטו ורשה. (בטרם הוגדר). את תקופת המלחמה כתינוק עברתי ברוסיה והורי עבדו במכרה של גרפיט סוג של פחם הנחוץ לתעשיית הפלדה.

 

עם תום המלחמה  בשנת 1946, שבה המשפחה לפולין המערבית. עד לשנת 1950, שנה בה עלינו לארץ.

עברנו חבלי קליטה, דרך "שער העלייה" מעברה בקריית שמואל. משם עברתי לקריית מוצקין ושם סיימתי  את לימודי התיכוניים. אני יכול לציין שילדותי למרות המעברים והקשיים. הייתה  מאושרת!!!!  

 

את שרותי הצבאי עברתי כצנחן בגדוד הידוע בשם 890. לאחר התנסויות שונות פניתי ללמודים סיימתי כהנדסאי מכונות. באותה תקופה הכרתי את פרידה היום אשתי מעל  50 שנה !! יש לנו שני ילדים: עומר הבן הקטן, אבא של שני, עילם והדר. ענת הבת הבכורה, אמא לאבישג והילה המתגוררים בחדרה.

 

באשר לזיכרונות ילדות שלי, הם מתחילים בערך בגיל 3. תמיד רכבות, שבועות של נסיעה מרוסיה לפולין, מפולין לאיטליה ואני כבר בן 6. הפלגה  מאיטליה לישראל, עולם מלא מסתורין. סיפון עם מנופים מעליות, מדרגות המובילות לבטן האנייה, ומה צריך עוד ?

 

ואלה מסעי שמי מרדכי. מקור השם שמו של סבי שמת בגטו וורשה. הכנוי שלי הוא מוטי, נגזר מהשם המלא. שם המשפחה שלי הינו עברות פונטי משם המשפחה הלועזי  מאנטושביץ' לענתות. החלפתי את השמות כיוון שרציתי שם עברי טהור!

 

ספור חיי התחיל  ברוסיה בהרי אורל. מקום בו החורף היה מעבר לסיבולת של בני אדם  מתחת ל 40 מעלות צלסיוס. האירוע חל ב 25 לאוקטובר 1943. כבן יחיד להורי הייתי ללא מתחרים על תשומת הלב. ילדות  עברתי בגן יהודי בפולין  בשנים 1946 עד 1950, שנה בה עלתה משפחתי הקטנה, הורי ואנוכי לישראל. הפלגה מאיטליה לישראל, עולם מלא מסתורין .סיפון עם מנופים מעליות מדרגות המובילות לבטן האנייה, ומה צריך עוד?

 

זכורות לי חוויות מהשנים ההן כמו העמידה בתור לשתיית שמן דגים. באחד הימים באותה תקופה היה לי התענוג המפוקפק להיפגע ע"י מכונית. ללא טראומות בהמשך החיים. המגורים הזכורים לי עד היום הם בפולין בעיר וורוצלב בבמבנה אשר שרד את ההפצצות מתקופת המלחמה, בית מוקף בהריסות בהן נהגנו כילדים לשחק.

 

עם העליה לישראל עברנו את מסלולו הקליטה דאז שער עליה מחנה קליטה ראשוני. מעברת קרית שמואל במשך 3 שנים. כתות יסוד של בית הספר היסודי שם הכרתי ילדים שעלו ממדינות רבות מאירופה ומדינות ערב. שחקנו בחולות אשר הקיפו את המקום. למדנו לחיות זה עם זה למרות אי ידיעת השפה. לצערי, כמו בשלבים נוספים בחיים החברים התפזרו וקשרים נותקו. באותה תקופה  זכורים לי החורפים בהם הגשמים הציפו את הבדון (מבנה מברזנט) בו  גרתי. חגיגה לילדים!!

 

את ההמשך עברתי בקרית מוצקין  ישוב עם רב של תושבים ותיקים וילדים "צברים". תהליך הסתגלות חדש ולא קל. הכל השתפר כאשר החלה פעילות בתנועת נוער "המחנות העולים" עד היום נותרו קשרים חברים מאותה תקופה. בגיל 13 חגגתי בר מצווה. השנה 1956 מבצע קדש שני דברים זכורים לי מאותה תקופה, האוניה המצרית אברהים אל האל שבאה להפגיז  ונשבתה על ידי חיל הים הישראלי. הזיכרון השני, אבי היה מגויס וכשעליתי לתורה חשבו שאני יתום.

 

משחקי החורף היו רכיבת אופנית בדיונות החול שליד הים. קריאת ספרים הייתה הבילוי האהוב עליי, מספרי מדע, הרפתקאות וכל ספר שמצאתי בסיפריה. תיכון סיימתי בקריית מוצקין ואני בן 17 מתגייס לצה"ל . שרתתי בצנחנים בסדיר והרבה שנות מלואים בהן עברתי שתי מלחמות: מלחמת  ששת הימים ומלחמת יום כיפור ואת המלחמות שבין המלחמות.

 

בשנת 1964 הכרתי את מי שהיום אישתי וסבתא של שני. בשנת 1965 נישאתי, וסיימתי את לימודי. באותה השנה התחלתי לעבוד ברפא"ל בפיתוח אמצאי לחימה אשר שימשו את צה"ל במלחמות שאחרי ששת הימים. משם פניתי לתעשייה הפרטית עסקתי ברמות ניהול שונות ממנהל יצור ועד למנכ"ל. בשנת 2001 עומר בנינו נשא לאישה את דנה ושניהם המשיכו את לימודיהם בארה"ב, שם נולדה שני וכן עילם אח של שני. בשנת 2006 שני ובני משפחתה שבו לארץ וכאן נולדה אחות לשני ועילם, הדר כל השלישייה לומדת בביה"ס בבלי-ירושלמי.

 

באותה עת כולנו חיים בארץ.  מטיילים בה, נפגשים בארועים וחגים וגם ביניהם. נכון להיום המשפחה מונה את הבת ענת ובעלה שמעון ושתי בנותיה אבישג והילה. עומר ודנה וילדיהם שני, עילם והדר. אנחנו משפחה ארץ ישראלית רגילה הממלאה את חובותיה למדינה ואוהבת אותה.  

 

תשע"ו